נתניהו בנה עצמו לאורך כל הקריירה שלו, על ידי דה-לגיטימציה לכל מי שאינו הוא פחות או יותר. אולם כנראה שאת חיצי הדה-לגיטימציה שלו, הפנה יותר מכל ״לתקשורת״, אותה הוא ממשיל

מזה שנים מחנה השמאל מחפש את מי שירים אותו מפי התהום אליו הגיעה מבחינת פוליטית, שאפילו עמיר פרץ ואיציק שמולי ראו בו ספינה טובעת ללא המשכיות. לאחרונה, האלוף במיל׳ יאיר

הזמרת והחיילת נועה קירל הופיעה בפני חיילים ביום העצמאות, כאשר מאחוריה ״חיילים מרקדים״ במדים. מדובר היה במראה סוריאליסטי במיוחד, והתמונות הפכו לויראליות משום הגיחוך שהן עוררו בעיני כל מי שנולד

נתניהו מכהן ברציפות כראש ממשלה מאז שנת 2009. מדוע דחוף לו כל כך לספח דווקא עכשיו? נתניהו היה שמח שתחשבו שזה משום שהוא מודאג שטראמפ אולי לא ייבחר שוב לנשיאות

על עדן החלון ישבתי, ועל זיכרון מאורלי לוי חשבתי. פתאום נפל העיפרון, ואז חשבתי, אולי אני אחפש את הזיכרון הזה בגוגל. הכל בעצם נבע מההנאה שלי מצפייה ב-Guilty Pleasure האולטימטיבי,

כידוע, אנשי שמאל הם אנשי תרבות גבוהה וחוכמה רבה, ולכן הם נוהגים לקרוא רק ספרים ארוכים וחשובים (ציניות! די להיות כבדים). בכל אופן, לאחרונה סיימתי לקרוא את ספרו של ד״ר