צבא מקצועי

הזמרת והחיילת נועה קירל הופיעה בפני חיילים ביום העצמאות, כאשר מאחוריה ״חיילים מרקדים״ במדים. מדובר היה במראה סוריאליסטי במיוחד, והתמונות הפכו לויראליות משום הגיחוך שהן עוררו בעיני כל מי שנולד לפני שנת 2003 בערך. המבוכה הגדולה שנוצרה בצבא, גרמה לראש אכ״א להורות על הביטול התפקיד של רקדנים בצה״ל.

אני מתייחס לסיפור הרקע המשעשע הזה, משום שהוא היווה את הזרז למאמר קצר ונהדר של מנהיגת מרצ לשעבר זהבה גלאון, שכותרתו "קחו את הרקדנים, אבל אל תגעו לנו במש"ק הממטרות". במאמרה הצביעה גלאון על הסוד הגלוי הזה שכולם יודעים, אך פוליטיקאים מכהנים חוששים להעלות אותו על סדר היום: בצבא יש אינספור תפקידים מיותרים, ואנשים מיותרים שמאיישים אותם, שקיימים רק משום המודל של גיוס החובה והאתוס של צבא העם. השאלה שבעצם הייתי רוצה שנשאל את עצמנו, היא האם בשלה העת לעבור למודל של צבא מקצועי-התנדבותי?

למה צבא מקצועי?

היתרונות להקמתו של צבא מקצועי הם על פניו ברורים מאליו: צבא מקצועי יעניק חופש לאזרחי המדינה, להחליט בעצמם אם הם רוצים להתגייס או אם לאו. ההנחה לפיה יותר חופש עדיף על היעדר חופש אינה טעונה הוכחה, שהרי מובנת מאליה. בניסוח אחר, השירות הצבאי בעצם נתפס כמעין ״מס״ על אלו שמשרתים בצבא: מי שמתגייס לצה״ל, מוותר בעל כורחו על שנתיים עד שלוש שנים שבהן יכול היה לעבוד ולהרוויח כסף או לפחות ללמוד, וכן מקריב המון מן הנוחות שלו והתנאים שלו, לעומת אלו שלא משרתים. ככל שיותר אנשים בוחרים שלא לשרת בצבא ״המס״ הזה למעשה ״גדל״ , כך שמי שכן משרת מפסיד יותר. 

אם נדבר ברמה מעשית יותר, צבא מקצועי יאפשר למדינה לשחרר את כולנו מן השקר של גיוס חרדים ושל שוויון בנטל (אין שוויון בנטל, ואין אפילו משהו שקרוב לכך, גם אם נוציא את החרדים מן המשוואה), יעלה את המוטיבציה של החיילים המשרתים (משום שיהיה מורכב מכאלו שבחרו לשרת בלבד) ועוד השפעות חברתיות, שמרביתן ברוכות בעיני. עם זאת, שני טיעונים עיקריים מכשילים בעיני את ההצדקה לעבור לצבא מקצועי בישראל. הראשון הוא חשש מעלויות גבוהות מדי מכך שהמדינה תוכל לשאת בהן, והשני הוא החשש שלא יהיו מספיק חיילים לצרכיה הביטחוניים של ישראל.

חיילים

כמה זה יעלה לנו?

המשמעות הכלכלית של מעבר לצבא מקצועי היא משהו שקשה לאמוד, משום שאנחנו לא יודעים איך הוא ייראה שהרי אנחנו לא יודעים כמה חיילים יהיו בו. עם זאת, אנחנו יכולים לדעת כבר עכשיו שני דברים: הראשון הוא שהחיילים יצטרכו לקבל משכורת על השירות שלהם, בניגוד למצב הקיים כיום בו הם מקבלים קצבה. השני, הוא שיהיו בו פחות חיילים. הרבה פחות. 

בעצם החשש העיקרי הוא שאם נעבור לצבא מקצועי, המדינה תצטרך לשלם לחיילים משכורת אמיתית. מה יהיה גובה המשכורת? לא שכר מינימום כמובן, שהרי שירות בצה״ל אינו שקול למשרה בשכר מינימום. השכר שישולם לחיילים יצטרך להיות דומה לשכר החציוני במשק לדעתי, אולי מעט מעל לזה, שזה הולם ביחס לעובדה שמדובר במתגייסים צעירים, בני 18-22 (אם הצבא מקצועי, אין סיבה לגייס רק בני 18, ואפשר גם בגילאים מאוחרים יותר). אפשר אמנם לטעון שאם משלמים שכר ממוצע למשק, למה שמישהו יבחר להתגייס לשירות קרבי או לשירות הכרוך בבסיס סגור, ולא ללכת לעבוד בעבודה עם שכר ממוצע שכזה? התשובה לכך בעיני היא שכדי להרוויח שכר ממוצע פלוס בצבא, אין צורך בהכשרה או בניסיון, ובנוסף מי שיבחר להתגייס יוכל בקלות יותר לחסוך סכום כסף משמעותי. בנוסף, לשירות בצבא נלווים כל מיני היבטים נוספים של חיסכון, כמו שירותים רפואיים בחינם, מזון, חיסכון בהוצאות לינה למי שמשרת בבסיס סגור וכדומה. כלומר, שירות צבאי של שלוש-ארבע שנים, יאפשר למי שיבחר לעשותו חיסכון משמעותי, אולי אפילו פתרון לבעייה של חוסר האפשרות לחסוך להון עצמי לרכישת דירה בישראל.

במאמר של יעקב ליפשיץ ״גיוס חובה או גיוס באמצעות שוק — היבטים כלכליים״ שנכתב עבור המכון לביטחון לאומי, ניסה לשערך ליפשיץ האם ״צבא חובה״ הוא אכן זול יותר מצבא מקצועי. לפי ליפשיץ, מעבר לצבא מקצועי יביא לחיסכון בעלויות אל מול צבא מקצועי מכמה סיבות. אחת מהן היא העובדה שמשום שיש כל כך הרבה חיילים בשירות חובה שאינם קרביים, אלו מוקצים לשירות בצורה בלתי יעילה אשר מבזבזת משאבים אדירים. מעבר למודל של צבא מקצועי, יאפשר להפחית מספר אדיר של חיילים לא נחוצים, שלמרות שלא מקבלים ממש משכורת, העלויות שלהם למערכת גדולות מאד. כמו כן, הפחתת מספרם של החיילים המשרתים, תפחית גם בעלויות המנהלתיות של הצבא, שהרי אלו נגזרות ממספר החיילים המשרתים.

משרד הביטחון אינו מפרסם נתונים רשמיים על מצב הכוחות שלו, וכנראה שהם יודעים למה. עם זאת, ישנן ידיעות תקשורתיות פה ושם המכילות מספרים. לפי האתר Global Fire Power, המרכז נתונים על צבאות מכל העולם, בצה״ל יש כיום בסביבות 170,000 חיילים בשירות סדיר (חובה וקבע). קשה לדעת כמה מתוכם משרתים בקרבי, שהרי נתונים כאלו לעולם לא יפורסמו (לפי פרסומים של מקינזי, בשנת 2010 היה אחוז הקרביים בצה״ל 38% מסך כל החיילים בצבא, בהיעדר מידע אחר, ניאלץ להניח שהאחוזים דומים גם היום). אם נעבור לצבא מקצועי, עשרות אלפי חיילים קרביים או חיילים שמשרתים בתפקידים של תומך לחימה, יקבלו משכורת, ורצוי משכורת טובה, כדי לתמרץ מספיק אנשים לשרת כלוחמים. בנוסף, הצבא יצטרך לשלם משכורת אמיתית גם לחיילים שמשרתים בתפקידים עורפיים, ובחרו להתגייס לצבא במקום לעבוד. מדובר בהוצאה לא מבוטלת. עם זאת, בואו נציין מה הצבא יחסוך ממהלך שכזה.

כמה זה יחסוך לנו?

ראשית, משום גיוס החובה, צה״ל מגייס כמויות גדולות של חיילים שהוא אינו צריך, וכדי להתמודד עם הלנתם, האכלתם, הכשרתם וההווי שלהם, הוא צריך עוד חיילים ועוד משאבים. את המספרים האמיתיים רק צה״ל יכול לעשות, אבל ישנם עשרות אלפי חיילים שבתסריט של צבא מקצועי, פשוט אין בהם צורך. שנית, צה״ל משקיע קרוב לשנה בהכשרה של לוחם קרבי, אולם נהנה משירותיו פחות משנתיים אם אינו חותם קבע (אם כי, השאיפה של צה״ל היא ליהנות מאותו לוחם גם בשירות מילואים בשעת חירום). צבא מקצועי, יאפשר לצה״ל לבצע את הכשרת הלוחמים בצורה יעילה יותר (פחות התעסקות עם חיילים בעייתיים), כאשר מי שנכנס להכשרה של שירות קרבי, ישרת מראש תקופה ארוכה יותר, מה שיעלה את התפוקה של חייל קרבי לאחר הכשרתו. 

שלישית, בצה״ל יש כמות אדירה של חיילים שבאים מרקע כלכלי לא פשוט, ראי של החברה בה אנו חיים. ליותר מעשרת אלפים חיילים יש תיקים בהוצאה לפועל (וישנם המון נזקקים נוספים, שאין להם תיק בהוצאה לפועל, אבל אולי יש למישהו ממשפחתם הגרעינית, או צורה אחרת של מצב כספי דוחק). אם ניקח את העדה האתיופית כדוגמה, רבע (!) מן המשרתים בני העדה האתיופים עורקים מהצבא עקב סיבות כלכליות. השירות הצבאי שלהם פוגע ביכולת של חיילים רבים לפרנס את משפחתם מחד, ועולה לצבא המון כסף במענקים וגמולים מאידך, הכל רק בשם שימור הרעיון של צבא העם. אם נעבור לצבא מקצועי נוכל לשחרר את אלו מאלו, ולהפסיק להתעסק כל כך בעניין הזה (ואולי לקצץ משמעותית במש״קיות הת״ש?). 

טנק מרכבה

רביעית, האתוס של צבא העם גורם למשרד הביטחון לשלם סכומים דמיוניים ללובי של שתי קבוצות עוצמתיות: הראשונה היא המאסה הגדולה של חיילי הקבע, עם דגש על הנושא של תנאי הפנסיה וההטבות הגדולות להן הם זוכים, כאשר גם מי שמשרת שנים בתור נגד מקצועי בתפקיד שלא דורש הכשרה ייחודית ויקרה (טבחים, קציני רכב, לוגיסטיקה וכדומה), מקבלים תנאים והטבות מפליגות שאינן קרובות למקבילה שלהם באזרחות. נכון, גם זה חשוב, אבל עדיין, אין הלימה בין חשיבותם למערכת לבין התרומה שהם מקבלים. הלובי העוצמתי השני הוא נכי צה״ל, כאשר בשם ״איסור האפליה בין דם לדם״, מתגמלת כל מי שנפצע בהיותו חייל או משרת מילואים, גם אם אין שום קשר בין פציעתו לבין שירותו הצבאי.

יש לציין כי הטענה הזאת אינה טענה מקורית שלי כמובן. מילטון פרידמן טען אותה עוד בשנת 1966, כאשר בארה״ב היה אז את ה-Draft המפורסם, גיוס החובה לצבא, שנועד בין השאר כדי להילחם במלחמת וייטנאם המשוקצת. פרידמן טען כי מעבר לצבא מתנדבים עם משכורת טובה יותר “עשוי לצמצם את האטרקטיביות הפוליטית של ההטבות לוותיקים, שאנו נותנים כיום לאחר מעשה”. עם זאת, ההיסטורין הצבאי, ד״ר יגאל הנקין, הראה כי בפועל התבדו טענותיו של פרידמן, כאשר שכר החיילים של החיילים בצבא ארה״ב אכן עלה, אולם העלויות הנלוות לגיוסם לא פחתו בהתאם. האם ניתן להסיק מכך גם לגבי ישראל? ברור שהלובי הפוליטי האדיר של אנשי הקבע (וגם של נכי צה״ל) משיג להם כוח אדיר. שאלת החיסכון במעבר לצבא מקצועי תלויה בהחלשת כוחו של הלובי הזה, ולא רק תלויה במשתנה של גיוס חובה לעומת שירות התנדבותי. בסופו של דבר, גם אם נעבור לצבא התנדבותי, הצבא עדיין יהיה מערכת ממשלתית, על כל המשתמע מכך. אפשר להניח שמופת של יעילות הוא לא יהיה בכל מקרה.

בנוסף, התמודד הנקין ישירות עם הטענה לפיה עם התקדמות הטכנולוגיה והטמעתה בצבא, יהיה חיסכון תקציבי או חיסכון בכוח האדם: בפועל, בצבאות שונים בעולם, ככל שהתקדמה הטכנולוגיה, נזקקו ליותר אנשים כדי לתפעל אותה, ולא להיפך. שימוש במטוסים מתוחכמים יותר או מערכות נשק מתוחכמות יותר, אולי חסכו לוחם או שניים, אבל הצריכו הבאה של טכנאים ומכונאים נוספים כדי לטפל באותן מערכות.

חשוב לומר עוד שני דברים קטנים: ראשית, יתכן שצבא מקצועי בפועל יעלה יותר מצבא בגיוס חובה. השאלה בכמה: אם מדובר בעלייה של אלפי אחוזים, אז כמובן שאין אפשרות ריאליות לעשות כן. עם זאת, אם נניח ותהיה עליה מסוימת, אבל  לא עלייה קרדינלית, עדיין יהיה זה ראוי לעבור לצבא מקצועי משום הגברת החירות לפרטים בחברה. שנית, חשוב לומר כי מרבית הציבור החרדי בעצם מקבל כסף בצורה של קצבאות, דווקא משום שהוא לא משרת בצבא, משום שהמדינה באיוולת מוחלטת, קשרה בין הפטור לחרדים מגיוס לבין אי היכולת שלהם לעבוד. העלות של כך היא מיליארדים בשנה. כחלק מן הרפורמה של מעבר לצבא מקצועי, תוכל המדינה להשתחרר מן הקשר הגורדי הזה, לחסוך מיליארדים, ובעיקר לחדול ממערכת שמונעת מן החרדים להתפרנס בעצמם, וממש לסכן את הכלכלה של מדינת ישראל על ידי כך.

האם רמת הביטחון של מדינת ישראל תיפגע?

מדינת ישראל מוקפת סכנות בטחוניות, ולא יכולה להתפשר בנוגע לפגיעה ביכולתה להגן על עצמה, גם בשם אידיאלים נשגבים של חירות הפרט. עם זאת, הטענה שלי היא שאין סיבה להניח שזה יקרה. כפי שציינתי לעיל, בצה״ל יש על פי הערכות בערך 170,000 חיילים, מתוכם בערך 65,000 חיילים קרביים. לגבי החיילים הלא קרביים, הטענה שלי היא שבמעבר לצבא מקצועי, עשרות אלפים מתוכם מיותרים לחלוטין, כאשר תפקידם של אלפים מתוכם מתמצה בבהייה בטלפון שלהם 8 שעות ביממה, עד שהגיעה השעה שלהם ללכת הביתה. 

לגבי החיילים הלא-לוחמים החשובים, כמו אלו למשל ביחידות המודיעין הגדולות והחשובות, אין סיבה להניח שתהיה ירידה במוטיבציה לאותן יחידות, שהרי כבר היום, בתקופה של גיוס חובה, התגייסות ליחידות כאלה משולה כמעט לזכייה במפעל הפיס (בעיקר מצד ההורים שלהם), שהרי שירות ביחידות איכות שכאלה מבטיחה כמעט בוודאות אפשרות לקריירה מצוינת בהייטק, שהוא בערך המגזר התעסוקתי היחיד במשק שיש בו אופק תעסוקתי. הבעיה של צה״ל היא לא לגייס אותם, אלא לשמר אותם אחרי שהם סיימו את השירות המשמעותי שלהם. צבא לא התנדבותי, שיפרק את ערכי השוויון בצה״ל, יאפשר לתת להם גמול כספי ראוי, ויישמר את האנשים האיכותיים הללו בצבא.

השאלה העיקרית היא, האם צה״ל יצליח לשמר רמה דומה של מספר חיילים קרביים בשירות סדיר. אז ראשית, במעבר לצבא מקצועי, יהיו כאלו שיהיה להם תמריץ כלכלי לשרת בצה״ל, משום שהצבא יציע להם גמול כספי ראוי. שנית, המוטיבציה לגיוס לצה״ל כבר היום היא די גבוהה. אפשר לטעון כי אם יהיו תמריצים נלווים לשירות הצבא, המוטיבציה תהיה גדולה אף יותר. 

טענה נוספת שקיימת כנגד ביטול גיוס החובה, נוגעת לאיכות החיילים המתגייסים. לכאורה, בגיוס חובה, צה״ל מחויב לגייס את כולם, ובגיוס מקצועי, רק אלו שיהיו מתאימים יתגייסו. עם זאת, התמונה מורכבת יותר: בעצם, גיוס חובה לצה״ל יש מאגר עצום של אנשים לבחור ממנו, והוא מנפה את הפחות טובים או פחות מתאימים, כך שלכאורה נשאר עם הטובים יותר בערימה. במודל של גיוס התנדבותי, צה״ל יצטרך לטפס מלמטה למעלה, כלומר למלא את המכסות שלו על ידי בחירת ״הגרועים פחות״. הירידה באיכות כוח האדם בצבא ארה״ב למשל, הביאה לחשיבה על חזרה לגיוס חובה, רק כדי להעלות את איכות המשרתים. עם זאת, האמריקאים פתרו זאת על ידי העלאת המשכורות המשולמות לחיילים בצבא. השאלה היא, האם בישראל יש את המשאבים לעשות כך גם כן. עם זאת, מדובר בשאלה תקציבית, וצה״ל יוכל לעשות את החישובים המתאימים, אם הנושא הזה יעלה לדיון בשיח הציבורי. אני באופן אישי, מאד מקווה שאנחנו נפסיק לפחד לדבר על צבא מקצועי, ושיום אחד אולי אף נגיע לשם.

מהו אם כן, ״תשובת השמאל״? אני סבור כי כיום לא ברור לרבים בישראל מה מייצג באמת השמאל מבחינת רבות, מה שתורם לניכור כלפי השמאל שלא בצדק, ומלבה מתחים פנים-חברתיים. המתיחות בארץ לא פשוטה, ולא נראה שזה משתפר בקרוב.

אמרו לי שהמילה ״שמאל״ מעוררת אנטגוניזם, ועדיף שלא לעצבן אנשים כדי שייכנסו יותר לאתר. על כך אני אומר, שמי שמתעצבן מעצם המילה שמאל, צריך לחשוב עם עצמו מדוע הוא כל כך שונא את השמאל. אני מזמין אותו לקרוא כאן ולקבל רושם אחר.

לקריאה נוספת
לקריאה נוספת
  • זמן ישראל: ״מה עם אחמד מנאסרה היה יהודי?״זמן ישראל: ״מה עם אחמד מנאסרה היה יהודי?״
    במרץ 2019, החייל א׳ היה בפעילות מבצעית בגזרת גוש עציון בגדה המערבית. א׳ הוצב בעמדת פילבוקס בסמוך לצומת הכניסה לבית לחם עם כביש 60, לא רחוק מן ההתנחלות אפרת. לפי …
  • האם ישנה דיקטטורה של בג״ץ?האם ישנה דיקטטורה של בג״ץ?
    כפי שראינו, בג״ץ לא חביב על השמרנים. הוא ליברלי מדי, ואכפת לו מזכויות המיעוטים החיים בישראל. עורך הדין יורם שפטל, צווחן ידוע של הימין, מכנה זאת ״הדיקטטורה של בג״ץ״, ומבקש …

השאר תגובה