רביעית, האתוס של צבא העם גורם למשרד הביטחון לשלם סכומים דמיוניים ללובי של שתי קבוצות עוצמתיות: הראשונה היא המאסה הגדולה של חיילי הקבע, עם דגש על הנושא של תנאי הפנסיה וההטבות הגדולות להן הם זוכים, כאשר גם מי שמשרת שנים בתור נגד מקצועי בתפקיד שלא דורש הכשרה ייחודית ויקרה (טבחים, קציני רכב, לוגיסטיקה וכדומה), מקבלים תנאים והטבות מפליגות שאינן קרובות למקבילה שלהם באזרחות. נכון, גם זה חשוב, אבל עדיין, אין הלימה בין חשיבותם למערכת לבין התרומה שהם מקבלים. הלובי העוצמתי השני הוא נכי צה״ל, כאשר בשם ״איסור האפליה בין דם לדם״, מתגמלת כל מי שנפצע בהיותו חייל או משרת מילואים, גם אם אין שום קשר בין פציעתו לבין שירותו הצבאי.

יש לציין כי הטענה הזאת אינה טענה מקורית שלי כמובן. מילטון פרידמן טען אותה עוד בשנת 1966, כאשר בארה״ב היה אז את ה-Draft המפורסם, גיוס החובה לצבא, שנועד בין השאר כדי להילחם במלחמת וייטנאם המשוקצת. פרידמן טען כי מעבר לצבא מתנדבים עם משכורת טובה יותר “עשוי לצמצם את האטרקטיביות הפוליטית של ההטבות לוותיקים, שאנו נותנים כיום לאחר מעשה”. עם זאת, ההיסטורין הצבאי, ד״ר יגאל הנקין, הראה כי בפועל התבדו טענותיו של פרידמן, כאשר שכר החיילים של החיילים בצבא ארה״ב אכן עלה, אולם העלויות הנלוות לגיוסם לא פחתו בהתאם. האם ניתן להסיק מכך גם לגבי ישראל? ברור שהלובי הפוליטי האדיר של אנשי הקבע (וגם של נכי צה״ל) משיג להם כוח אדיר. שאלת החיסכון במעבר לצבא מקצועי תלויה בהחלשת כוחו של הלובי הזה, ולא רק תלויה במשתנה של גיוס חובה לעומת שירות התנדבותי. בסופו של דבר, גם אם נעבור לצבא התנדבותי, הצבא עדיין יהיה מערכת ממשלתית, על כל המשתמע מכך. אפשר להניח שמופת של יעילות הוא לא יהיה בכל מקרה.

בנוסף, התמודד הנקין ישירות עם הטענה לפיה עם התקדמות הטכנולוגיה והטמעתה בצבא, יהיה חיסכון תקציבי או חיסכון בכוח האדם: בפועל, בצבאות שונים בעולם, ככל שהתקדמה הטכנולוגיה, נזקקו ליותר אנשים כדי לתפעל אותה, ולא להיפך. שימוש במטוסים מתוחכמים יותר או מערכות נשק מתוחכמות יותר, אולי חסכו לוחם או שניים, אבל הצריכו הבאה של טכנאים ומכונאים נוספים כדי לטפל באותן מערכות.

חשוב לומר עוד שני דברים קטנים: ראשית, יתכן שצבא מקצועי בפועל יעלה יותר מצבא בגיוס חובה. השאלה בכמה: אם מדובר בעלייה של אלפי אחוזים, אז כמובן שאין אפשרות ריאליות לעשות כן. עם זאת, אם נניח ותהיה עליה מסוימת, אבל  לא עלייה קרדינלית, עדיין יהיה זה ראוי לעבור לצבא מקצועי משום הגברת החירות לפרטים בחברה. שנית, חשוב לומר כי מרבית הציבור החרדי בעצם מקבל כסף בצורה של קצבאות, דווקא משום שהוא לא משרת בצבא, משום שהמדינה באיוולת מוחלטת, קשרה בין הפטור לחרדים מגיוס לבין אי היכולת שלהם לעבוד. העלות של כך היא מיליארדים בשנה. כחלק מן הרפורמה של מעבר לצבא מקצועי, תוכל המדינה להשתחרר מן הקשר הגורדי הזה, לחסוך מיליארדים, ובעיקר לחדול ממערכת שמונעת מן החרדים להתפרנס בעצמם, וממש לסכן את הכלכלה של מדינת ישראל על ידי כך.

האם רמת הביטחון של מדינת ישראל תיפגע?

מדינת ישראל מוקפת סכנות בטחוניות, ולא יכולה להתפשר בנוגע לפגיעה ביכולתה להגן על עצמה, גם בשם אידיאלים נשגבים של חירות הפרט. עם זאת, הטענה שלי היא שאין סיבה להניח שזה יקרה. כפי שציינתי לעיל, בצה״ל יש על פי הערכות בערך 170,000 חיילים, מתוכם בערך 65,000 חיילים קרביים. לגבי החיילים הלא קרביים, הטענה שלי היא שבמעבר לצבא מקצועי, עשרות אלפים מתוכם מיותרים לחלוטין, כאשר תפקידם של אלפים מתוכם מתמצה בבהייה בטלפון שלהם 8 שעות ביממה, עד שהגיעה השעה שלהם ללכת הביתה. 

לגבי החיילים הלא-לוחמים החשובים, כמו אלו למשל ביחידות המודיעין הגדולות והחשובות, אין סיבה להניח שתהיה ירידה במוטיבציה לאותן יחידות, שהרי כבר היום, בתקופה של גיוס חובה, התגייסות ליחידות כאלה משולה כמעט לזכייה במפעל הפיס (בעיקר מצד ההורים שלהם), שהרי שירות ביחידות איכות שכאלה מבטיחה כמעט בוודאות אפשרות לקריירה מצוינת בהייטק, שהוא בערך המגזר התעסוקתי היחיד במשק שיש בו אופק תעסוקתי. הבעיה של צה״ל היא לא לגייס אותם, אלא לשמר אותם אחרי שהם סיימו את השירות המשמעותי שלהם. צבא לא התנדבותי, שיפרק את ערכי השוויון בצה״ל, יאפשר לתת להם גמול כספי ראוי, ויישמר את האנשים האיכותיים הללו בצבא.

השאלה העיקרית היא, האם צה״ל יצליח לשמר רמה דומה של מספר חיילים קרביים בשירות סדיר. אז ראשית, במעבר לצבא מקצועי, יהיו כאלו שיהיה להם תמריץ כלכלי לשרת בצה״ל, משום שהצבא יציע להם גמול כספי ראוי. שנית, המוטיבציה לגיוס לצה״ל כבר היום היא די גבוהה. אפשר לטעון כי אם יהיו תמריצים נלווים לשירות הצבא, המוטיבציה תהיה גדולה אף יותר. 

טענה נוספת שקיימת כנגד ביטול גיוס החובה, נוגעת לאיכות החיילים המתגייסים. לכאורה, בגיוס חובה, צה״ל מחויב לגייס את כולם, ובגיוס מקצועי, רק אלו שיהיו מתאימים יתגייסו. עם זאת, התמונה מורכבת יותר: בעצם, גיוס חובה לצה״ל יש מאגר עצום של אנשים לבחור ממנו, והוא מנפה את הפחות טובים או פחות מתאימים, כך שלכאורה נשאר עם הטובים יותר בערימה. במודל של גיוס התנדבותי, צה״ל יצטרך לטפס מלמטה למעלה, כלומר למלא את המכסות שלו על ידי בחירת ״הגרועים פחות״. הירידה באיכות כוח האדם בצבא ארה״ב למשל, הביאה לחשיבה על חזרה לגיוס חובה, רק כדי להעלות את איכות המשרתים. עם זאת, האמריקאים פתרו זאת על ידי העלאת המשכורות המשולמות לחיילים בצבא. השאלה היא, האם בישראל יש את המשאבים לעשות כך גם כן. עם זאת, מדובר בשאלה תקציבית, וצה״ל יוכל לעשות את החישובים המתאימים, אם הנושא הזה יעלה לדיון בשיח הציבורי. אני באופן אישי, מאד מקווה שאנחנו נפסיק לפחד לדבר על צבא מקצועי, ושיום אחד אולי אף נגיע לשם.