צילום מסך מתוך יוטיוב
צילום מסך מתוך יוטיוב

דור של בינוניים | חלק ה'

אם נסכם עד כה, הטענה שלי היא שמעמד הביניים נעלם מבחינה מעשית, ואנחנו בדרך למציאות של שתי מעמדות: עשירים ועניים. לעומת זאת, את אלו הנחשבים כביכול למעמד ביניים, אפשר לחלק לשתי קבוצות: הייטקיסטים, ולא הייטקיסטים, אותם נכנה ״בינוניים״. ההייטקיסטים יכולים לצבור הון על ידי עבודה, ואילו הבינוניים יהפכו לעניים, שהרי המשכורת שהם יכולים להרוויח לא תוכל באמת לקיים את צרכיהם הבסיסיים בשלב מסוים. אני סבור שכיום, בינוניים רבים לא נופלים לעוני, פשוט משום שהם "נופלים" על ההורים שלהם: מי שהוריו יכולים לתמוך בו, שומר על רמת חיים טובה, ומי שלאו, תקוע במרדף אחר קיום עצמי. איך יתכן שכל כך הרבה אנשים נעזרים בהורים שלהם כדי לחיות? אני סבור שמדובר בסיפור של דור; דור שהושמץ רבות על היותו עצלן ללא הרף, למרות שבפועל כל הקלפים נגדו.  

אנחנו דור מחורבן

אני נולדתי בשנת 1986, מה שאומר שגם אני, כמו כל אלו שנולדו בשנות ה-80׳ ותחילת ה-90׳, משתייך מבחינה סוציולוגית לדור המכונה דור ה-Y, או "המילניאלס". ההורים של המילניאלס נולדו בעיקר בשנות ה-50׳, ה-60׳ ואולי קצת בשנות ה-70׳. מבחינה היסטורית-כלכלית, הייחוד של דור ה-Y, הוא בכך שמבחינות רבות, התנאים שלו להשגת רווחה ויציבות כלכלית, קשים יותר מאלו שהיו להוריו. אולי נדייק את זה: במדינות של חצי הכדור הצפוני, יש שיפור די ליניארי באיכות החיים מאז המהפכה התעשייתית, שהחלה במאה ה-19. אולם הצמיחה המשיכה והכלכלה התפתחה, עד שהחיים הפכו יקרים מדי עבור דור ה-Y. כעת, הפרדיגמה הכלכלית עבור דור המילניאלס ואילך, היא שאם ההורים שלך לא העבירו לך עושר, יהיה לך קשה יותר לצבור עושר בעצמך, מאשר היה להורים שלך. 

ניתן להדגים זאת היטב אם נבחן את ההיסטוריה הכלכלית האנושית, באמצעות הסרט "קפיטל במאה ה-21" סרט דוקומנטרי המבוסס על ספרו של תומס פיקטי, כלכלן והוגה ידוע. בסרט, פיקטי מנתח את ההיסטוריה הכלכלית בצורה מושלמת: לפי פיקטי, אם בוחנים את ההיסטוריה של העושר, החל מהמאות ה-17 וה-18, להיות עשיר משמע להיות בעלים של המון אדמות. העובדים של אותם ימים, פשוט היו עובדים אצל אלו שהיו בעלי האדמות. פערי המעמדות החברתיים היו מבוצרים, ולא היה שום סנטימנט של מוביליות חברתית או הוגנות חברתית. לאורך השנים, שינויים טכנולוגיים כאלו ואחרים השפיעו על הכלכלה, אבל פערי המעמדות נשארו, גם אם שינו צורה. בתחילת המאה ה-20 הקפיטליזם היה בשיאו, והשוק היה חופשי לחלוטין מהתערבות ממשלתית בחוזה בין פרטים, כלומר לא היו כלל חוקים המגנים על עובדים וזכויותיהם. 

בדומה לכך, אחרי השפל שנוצר בעקבות מלחמת העולם השנייה, ראינו שוב תהליך צמיחה במדינות מערביות, בדומה לזה שהיה לאחר מלחמת העולם הראשונה: נוצרו מוסדות סוציאליים שונים במדינות אירופה, שירותי בריאות (כמו למשל ה-NHS בבריטניה, שהוקם ב-1948), זכויות סוציאליות, חופשת לידה, ימי מחלה, הטבות ודוגמאות רבות נוספות. באותן שנים החל תהליך צמיחה שאפשר למעמד הביניים לצבור הון על ידי עבודה, ולממן השכלה לעצמו ולילדיו. בעקבות התהליך הזה, נפתחה אפשרות למוביליות חברתית אמיתית.

המפנה החברתי החל לאחר מלחמת העולם הראשונה: מדינות ניזוקו קשות במלחמה, והיו צריכות כסף כדי לשקם את עצמן. היות ולא היה ניתן עוד למסות את העניים בצורה אפקטיבית (הם היו מרוששים לגמרי), נוצר סנטימנט חברתי שאפשר מיסוי של העשירים כדי לשקם את החברה ההרוסה. מעבר לכך, מעמד הפועלים והנשים הרגישו שהם הקריבו הרבה במלחמה, והרגישו שמגיע להם שהמדינה תיתן להם משהו חזרה על ההקרבה וההשקעה. התקופה הזאת נחשבת לתקופה של שגשוג: שנות ה-20' בארצות הברית כונו שנות ה-20' העליזות, היות ואמריקאים רבים חוו שיפור אדיר באיכות החיים שלהם (נכון, הם נגמרו בשפל הכלכלי הגדול בהיסטוריה, אבל הוא נבע במידה רבה מכך ששוק המניות אז לא היה מפוקח).

אמזון
״מרכז הגשמה״ של אמזון. צילום: Álvaro Ibáñez.

עולם חדש-ישן

מצב הדברים הזה שנתן לעובדים כוח לשפר את חייהם, כבר לא מאפיין את החיים בעולם המערבי. במידה מסוימת, חזרנו למצב ששרר במאות ה-17 וה-18: העשירים של היום הם לא מי שתרמו לחברה מוצרים חדשים, המצאות, הביאו לייעול תהליכי ייצור לחברה וכדומה. עשירים היום הם בעלי נדל״ן: היות והנדל״ן עולה בלי סוף, כל מה שצריך הוא לדגור על נדל״ן, ולחכות. אנחנו, הבינוניים, אלו שלא עובדים בהייטק, נידונו לעבוד עבור העשירים, מבלי שנוכל לחלום על האפשרות לשפר את חיינו, או להוריש חיים טובים יותר לילדים שלנו. להיפך: למרות שהצמיחה על פניו תמשיך לעלות גם בעתיד, המציאות היא שפחות ופחות אנשים ייהנו ממנה. אם אנחנו לא עובדים בהייטק, אין לנו כסף לקנות בית, ולכן לא נוכל להנות מפירות הצמיחה, שהרי בתים בסופו של דבר מרוויחים יותר מאיתנו. לכן, התחזקות ההייטק מעצימה את אי השוויון החברתי. 

ניתן לראות זאת בפערי שכר: שכרו של מנכ״ל בחברה אמריקאי גדולה בתקופת הצמיחה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, היה פי 15 מהשכר החציוני של העובדים שלו. כמה היום? פי 250. נחשוב על זה כך: המטרה של הקפיטליזם היא להגדיל את הטובין בחברה על ידי הגנה על הקניין הפרטי, ויצירת מערך תמריצים המעודד עלייה בפריון. תאורטית, הקפיטליזם אינו מוטרד מאי שוויון בתוך החברה, היות ואי השוויון מתמרץ אנשים להתאמץ, לעבוד קשה יותר. מעבר לכך, אי שוויון הוא לא בעיה באמת, כל עוד מצבם של העניים משתפר כל הזמן. עם זאת, כיום מצבם של החלשים נהיה גרוע יותר: תומס פיקטי גורס כי הקפיטליזם עבר להתמקד כולו בהגנה על ההון של בעלי ההון, ולכן הוא אינו מיטיב עם החלשים בחברה. מעבר לכך, הטכנולוגיה הגיעה למצב כזה שעובדים הופכים להיות פחות ופחות נחוצים, ובסופו של דבר, לא יהיו נחוצים כלל. 

העובדים הופכים כל הזמן לנחוצים פחות, כאשר מלבד מהנדסי תוכנה, הקידמה שוחקת את מעמד העובדים. בשנות החמישים למשל, שלושת החברות הגדולות בארה״ב היו קרייזלר, ג׳נרל מוטורס ופורד. הן העסיקו ביחד 900,000 עובדים. כיום, כיום ענקיות עמק הסיליקון מעסיקות במספרים אחרים לגמרי: מיקרוסופט מעסיקה קצת יותר ממאה אלף עובדים בארצות הברית, ו-180,000 בכל העולם; Alphabet (גוגל) עם 140,000 בכל העולם. אפל עם פחות מ-150,000 עובדים בכל העולם; ופייסבוק עם 150,000 עובדים בכל העולם. כלומר, מעט יותר מ-600,000 עובדים, וזה ארבע חברות ובכל העולם. נכון, לא ציינתי את אמזון, שיש בה יותר עובדים מכולן ביחד, אבל זה היות ואמזון היא סיפור אחר: העובדים באמזון הם לא עובדי הייטק, אלא בינוניים במקרה הטוב, הזוכים ליחס של עבדים מודרניים, וברור שבסוף התהליך יוחלפו כולם על ידי רובוטים.

פוסטים נוספים

ג׳ו ביידן

אופטימיות זהירה מאד

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, וכבר שנים ארוכות שנדמה שהעולם רק הולך מחשיך. במדינות רבות בעולם, מברזיל, דרך ארה״ב ועד ישראל, החלו להתרחק מן

המשך קריאה
לקריאה נוספת
  • למה בית הדין הבינלאומי בהאג לא חוקר את סוריה?למה בית הדין הבינלאומי בהאג לא חוקר את סוריה?
    המדינה רעשה מעט לאחרונה עקב ההחלטה של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, לפתוח בחקירה נגד מדינת ישראל בחשד לביצוע פשעי מלחמה, והתגובות הפופוליסטיות בנושא לא איחרו לבוא. להלן, מדגם קטן …
  • אופטימיות זהירה מאדאופטימיות זהירה מאד
    תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, וכבר שנים ארוכות שנדמה שהעולם רק הולך מחשיך. במדינות רבות בעולם, מברזיל, דרך ארה״ב ועד ישראל, החלו להתרחק מן האידיאלים הדמוקרטיים, ואל השיח הציבורי …

בא לכם להגיב?