האם יש עם פלסטיני? (חלק א׳)

אחד הטיעונים הנשמעים כנגד הסדר מדיני עם הפלסטינים, הוא שהפלסטינים אינם זכאים למדינה היות ולא מדובר כלל בעם. לפי טענה זו, מדובר בבליל של אוכלוסייה ערבית חסרת מאפיינים לאומיים. משכך, לא ניתן לתבוע זכויות בארץ ישראל בשם "העם הפלסטיני. כנגד הטענה הזו יש לא מעט מה לומר, אולם בחלק א׳ להלן, אתמקד בעיקר ברקע לדברים, רקע הדרוש לשם הבנת הנושא לעומק (למי שאין סבלנות, אציע לדלג ישירות לחלק ב׳).

לפני שנלך ממש אחורה בזמן, ניזכר רגע ב-2016: ״פָּה! פָּה! פָּה!״, נשמעה הקריאה מעל במת הכנסת. לא מדובר היה בקריאת חיזור של יונק ימי בלתי מזוהה, אלא של חברת הכנסת לשעבר ענת ברקו מסיעת הליכוד. ברקו עמדה מעל במת הכנסת וטענה כי בוודאי שאין עם פלסטיני, שהרי אין "פָּה" בערבית.[i] מה שענת ברקו ניסתה לומר, הוא שלא יתכן שלאום יגדיר את עצמו כלאום, כאשר אפילו שמו של הלאום מנוסח בהגיה לשונית שהיא חיצונית ללאום.

חברת הכנסת מסבירה על פ׳ דגושה. צילום: ערוץ הכנסת

חברת הכנסת לשעבר ברקו (בהיותה ד"ר להיסטוריה) לא טעתה מבחינה אטימולוגית: השם פלשתינה, מקורו בקיסר הרומי אדריאנוס, אשר לאחר דיכוי מרד בר כוכבא וניצחון הרומאים במאה השנייה לספירה, החליט לקרוא לארץ ישראל בשם פלשתינה, כדי "לעשות דווקא" ליהודים המורדים.[ii] לפיכך, מקור השם פלשתינה הוא בכלל פגאני, לא ערבי (אם כי, מקורו האטימולוגי מגיע מן העם הכנעני "הפלישתי"). הטיעון הזה הוא כמובן לא טיעון מקורי של ד״ר ברקו: אם אתם חיים במדינת ישראל ופותחים את האוזניים שלכם מדי פעם, סביר להניח ששמעתם את הטיעון לפיו אין עם פלסטיני, וכי התנועה הפלסטינית הלאומית היא תגובת נגד לציונות, ולכן חסרת זכות קיום או אמרה אחרת ברוח הדברים הללו. אם לכאורה באמת אין לאום פלסטיני ומעולם לא היה, אזי כיצד ניתן לטעון כי לעם הפלסטיני זכויות לאומיות בארץ ישראל? שאלה מורכבת עם תשובה מורכבת.

אז יש או אין?

ראשית בפתח הדברים, האמת צריכה להיאמר: התנועה הלאומית הפלסטינית התעוררה רק בראשית המאה ה-20 (לכל המוקדם בעת הצהרת בלפור), וזאת כתגובת נגד לציונות. כלומר: עד אז, ערביי ארץ ישראל לא פעלו כיחידה קולקטיבית אחת תוך מנגנון כולל של שיתוף פעולה, אלא חיו במנותק האחד מן השני, "כל אחד לעצמו", כאשר תמיד היו הערבים החיים בארץ ישראל נתונים לכיבוש זה או אחר (יצוין כי חלק מערביי ארץ ישראל מרדו כקולקטיב בשנת 1834 במלך מצרים ששלט אז באזור, במה שכונה ״מרד הפלאחים״, אולם היה מדובר בשיתוף פעולה נקודתי יחסית, שלא התפשט לכל הפרובינציות העות׳מאניות שהיו בארץ ישראל באותה תקופה[iii]).

סברה מקובלת היא כי החשש משינוי הסטטוס קוו בארץ ישראל, ובנוסף קדושתה של ירושלים באסלאם ועליית הלאומיות באירופה, תרמו להתחזקות התחושות הלאומיות והפוליטיזציה של ערביי ארץ ישראל בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, וגרם להם לראות עצמם כקולקטיב הידוע כעת כלאום הפלסטיני.[iv] סברה אחרת גורסת כי תודעה לאומית פלסטינית נולדה רק כתגובה לאירועי 1948, מלחמת השחרור ואירועי דיר-יאסין.[v] מכל מקום, האוכלוסייה הערבית אשר הייתה בארץ ישראל, הושפעה רבות מהגירה מארצות ערב אחרות, מן הכיבושים בארץ ישראל לאורך אלפיים שנות גלות היהודים בעולם ומתהפוכות פוליטיות באזור המזרח התיכון ואף ברחבי העולם.[vi] לא מדובר באוכלוסייה ילידית עם רצף התיישבותי מן הכיבוש הערבי המאה ה-7, או בצאצאים של העמים הכנענים העתיקים שהיו עוד בטרם כבש יהושע בן-נון את הארץ, כפי שנטען ללא שמץ של ראיה על ידי ערפאת או מחמוד עבאס (אבו מאזן).[vii] בכל אופן, על הכול מקובל לומר כי עד למאה ה-20, לא היה ניתן לדבר על לאום פלסטיני, שהחברים בו פועלים כקולקטיב למען מטרות ורעיונות משותפים.

אולם, האם העובדה שערביי ארץ ישראל לא פעלו וחשו כלאום עד המרד הערבי הגדול, משמע כי אכן אין עם פלסטיני? התשובה בחלק ב׳ של רשומה זאת.

 

 

 

[i] ״צפו בענת ברקו מסבירה בכנסת: ׳אין עם פלסטיני כי אין פ׳ בערבית׳״ וואלה (11.2.2016). לקריאה (ולצפייה) לחצו כאן.

[ii] מרדכי קידר, "קללת אדריאנוס: כשהערוץ הראשון משכתב את ההיסטוריה" אתר מידה (3.12.2014). קישור.

[iii] אריק גרינשיין ״מרד הפלאחים, 1934: מתי ואיך הומצא העם הפלסטיני? אתר מידה (15.05.2015). לקריאה לחצו כאן.

[iv] יהושע פורת, "התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918-1939", התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה? משה מעוז, ב"ז קידר (1997), עמ' 81 (ניתן לקרוא את הספר במלואו בקישור הזה).

[v] ד"ר אורי מילשטיין, "בשקר דיר יאסין קם העם הפלסטיני" ערוץ 7 (11.4.2016) קישור.

[vi] יגאל עברי, " לא כנעני ולא יבוסי: שקר “העם הילידי” הפלסטיני" אתר מידה (25.3.2014). קישור.

[vii] Jacob Magid "At UN, Abbas urges multilateral peace effort, lays out plan for talks" The Times of Israel (קישור).

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: