מעצרו של אבו בכר בכפר הפלסטיני יעבד, ביוני. צילום: דובר צהל
מעצרו של אבו בכר בכפר הפלסטיני יעבד, ביוני. צילום: דובר צהל

האמת על הריסת בתי מחבלים

בשבוע שעבר קיבל בית המשפט העליון את העתירה שהוגשה על ידי משפחתו של יונס אבו בכר, שעתרה על מנת למנוע את הריסת בית המגורים של המשפחה. הבית היה מועמד להריסה מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), המאפשרת לצה״ל להחליט על הריסת בתי מחבלים. התגובות של ״מנהיגינו״ מימין להחלטה של בית המשפט העליון, היו ממלכתיות כרגיל. למשל, ראו ציטוט של ראש הממשלה, שמכנה את ההחלטה ״אומללה״. עוד אמר ״אסור לתת רוח גבית לטרור״, כאילו בעצם בית המשפט הוא אולי תומך טרור, ולכן לא לגיטימי ואף מסוכן

בארגון אם תרצו (החביב מאד על ראש הממשלה) הגדילו לעשות, וטענו כי ״דגל שחור מתנוסס מעל פסיקת בג"ץ״ וקראו מפורשות שלא לציית להחלטה (מה שבפועל מהווה עבירת הסתה לפי חוק העונשין). ח"כ מתן כהנא ממפלגת הימין החדש, אמר: ״בושה וחרפה! נראה שבג"צ החליט לפורר בשיטתיות את ההרתעה הישראלית ולהעניק פרס לטרור. ההחלטה היא שערורייה בלתי נתפסת, וזאת חודשיים לאחר שמנע הריסת בית המחבל שרצח את דביר שורק הי"ד״. 

היו תגובות נוספות, אבל אתם מבינים את רוח הדברים. בגדול, הימין לא מבסוט מן ההחלטה. אבל מדוע הימין בעצם היה כה ״נסער״ מן ההחלטה בבג״ץ? (השימוש במירכאות נועד לרמוז כי הפוליטיקאים מן הימין סה״כ עושים את הדמות שמצפים מהם, וזה לא שבאמת אכפת להם). רמזים לכך לטעמי אפשר למצוא בראיון שנתנה עורכת הדין שייצגה את המשפחה בבג״ץ, ג׳סיקה מונטל, בתוכנית של ארא״ל סגל וקלמן ליבסקינד:

ליבסקינד וסג״ל לכאורה שמרו על איפוק, אולם בפועל ניסו למסגר את מונטל באמירות ״מפלילות״. למשל, לגרום לה להסכים לאמירה ״השיקול ההרתעתי בעצם לא רלוונטי לך״, או לאשר אמירה בסגנון ״את בעצם מודה שלא תתנגדי לעינויים, גם אם המחיר יהיה פגיעה בחיי אדם של יהודים״, או שיא השיאים ״אם גם חיי אדם של עשרים ילדים יהודים יהיו מוטלים על הכף, לא תכאיבי למחבל, ושימותו עשרים ילדים״.

סג״ל וליבסקינד עושים את מה שהימין עושה כבר שנים: לטעון שמרגע שערבי הופך מחבל, הוא בעצם אינו אדם יותר. לגרוס בצורה רצינית לגמרי, כי מבחינה משפטית מחבל הוא אינו נשא של זכויות, מה שג׳ורג׳יו אגמבן היה מכנה ״הומו סאקר״, כזה שהריבון (מדינת ישראל) מחליט שהוא יוצא מן הכלל, וכללי המשפט אינו חלים עליו, והוא למעשה ״בן אדם מינוס״ אם בכלל הוא בן אדם. אם יורשע, אפשר לגרוס אותו ולהכניס אותו לפחית טונה פחות או יותר, ואת משפחתו אפשר להוציא מהבית ושיגורו על האדמה ויאכלו מהזבל. הגישה הזאת של סג״ל וליבסקינד היא על פניו אינטואיטיבית: למה שבכלל נחשוב על הזכויות של מי שבירור אינו מכבד את הזכויות שלנו, ובעצם מבקש להרגנו. עם זאת, הביקורת על כך אינה אינטואיטיבית ומצריכה דיון מסוים. השמאל בעצם צריך לענות (וכאן אני מבקש להיכנס לתמונה) ״מה אכפת לו לשמאל מצדק של מחבלים?״.

דמוניזציה של השמאל

קודם כל, רק כדי להסיר את זה מהשולחן, שיקולי התועלת בהריסת הבתים של מחבלים אינם רלוונטיים, ושני הצדדים לוויכוח מודים בכך. מונטל הודתה בכך ישירות (והסבירה בצדק, כי מערכת הביטחון עצמה חלוקה מאד ביחס ליעילות של הכלי הזה). הימין לא יודה בכך בפה מלא, אולם בפועל, הסנטינמנט הסמוי של הקולות הימניים בשיח הוא שמדובר בנקמה, ולא בכלי הרתעתי הנעשה משיקולי יעילות. אולי ההצדקות כלפי חוץ הן הרתעתיות, אולם קודם כל עושים זאת קודם כל כדי לנקום, ולהוציא זעם. לא בכדי, אם תרצו טרחו והביאו את דבריו של אביו של עמית בן יגאל, שבכה על הקבר של בנו נוכח הפסיקה. הרגשות שרוצים לעורר שם הן נקמה וזעם. 

הסאבטקסט של הימין כמובן, הוא להאשים את השמאל בכך שהוא אחד משניים: אפשרות ראשונה היא שהשמאל (״הסמול!״) טיפש ונאיבי בכך ״שאכפת לו מזכויות אדם״, ובכך הופך לאידיוט שימושי בידיו של הטרור הפלסטיני ותומכיו. אפשרות שנייה, היא שהשמאל דווקא מודע ״לנזק שהוא גורם״, אבל הוא רוצה בכך, כי הוא בעצם תומך במדינה פלסטינית גם במחיר של טרור פלסטיני, והוא רואה הצדקה בטרור הפלסטיני. כל אפשרות כמובן מקובלת בשיח הימנואידי, ומקבלת תדלוק אינסופי מהימין, פחות או יותר מאז ימי ההפגנות נגד אוסלו. 

בהנחה שהריסת בתי המשפחות אינה מעלה או מורידה מן ההתיכנות שיהיו פיגועים נוספים, מדוע בכל זאת השמאל, או חלקים מהשמאל, מוכן בכלל להגן על זכויותיו של מחבל או בני משפחתו? על כך תשובה כרגיל, מורכבת.

אמונה אמיתית בחירויות הפרט

השמאל הליברלי האמיתי, מאמין בחשיבות של זכויות הפרט ובקדושתן. לרוב, אמונה בערכים אלו מתיישבת היטב עם אמונה בחשיבות האידיאל של הימנעות מפגיעה בחפים מפשע. כלומר, השמאל הליברלי לא מתנגד להרס בית המשפחה כי הוא ״אוהב מחבלים״, אלא כי בני המשפחה (עפ״י רוב) באמת אינם צד לעניין, ולכן לא ראוי להעניש אותם. מנגד, מי שמביע תמיכה בהרס בית המשפחה, בעצם אומר כי ערך חייהם של בני המשפחה כולם, אינם שווים את הסיכוי התיאורטי שיהודי סטטיסטי ייפגע. הדרך היחידה בה אנשים מוכנים לאמץ סולם ערכים שכזה, היא כאשר הם באמת מאמינים בנחיתות הערבים על פני היהודים.

 

הריסת בית מחבלים
הריסת בית מחבלים בעזה על ידי דחפור D9. צילום: מוטי סנדר (Moti Sender)

לא רק שמדובר בפגיעה בחפים מפשע, מדובר בפגיעה שחוקיותה מוטלת בספק מבחינות רבות, בהיותה ירושה מן המנדט הבריטי בכלל, אשר מטרתה הייתה לשמש את המנדט הבריטי ככלי למלחמה במחתרות היהודיות: המחוקק הישראלי, ונובע מכך שהעם עצמו, לא בחר להעניק את הכלי הזה בידי השלטון. היות ומדובר בכלי שפגיעתו בחירויות הפרט כה חמורה, ראוי היה לפחות כי יוסדר בחקיקה ראשית, בטרם יעשה בו שימוש על ידי הצבא, במיוחד כאשר מדובר בצבא כובש, המפעיל כוח על אוכלוסייה חסרת ייצוג פוליטי בישראל (או בכלל למעשה).

בנוסף, וכאן העוול זועק לשמיים, היא שהמדיניות המוצהרת של השלטון היא שהכלי הזה משמש רק כנגד ערבים, משום ש:

כלפי יהודים נעוץ בכך שבמגזר היהודי אין צורך באותה הרתעה סביבתית שהיא תכליתה של הריסת הבתים. הציבור היהודי, ככלל, מוּרתע ועומד, ואינו מוּסת. 

"אי צדק במקום כלשהו הוא איום על הצדק בכל מקום", אמר מרטין לות׳ר קינג. קשה שלא לראות בכך היגיון מסוים: אי אפשר להגיד שרק ליהודים מגיע צדק, שהרי בכך הופכת המערכת כולה לבלתי צודקת. אגב, גם משיקולי תועלת, כדאי גם ליהודים להתנגד להריסת בתי משפחות המחבלים, שהרי אי צדק כה משווע ישחוק את כל אמות המוסר של המערכת. זה יכול להגיע עד כדי כך שראש ממשלה יהפוך לנאשם בפלילים, ויאשים את המערכת עצמה וכל המדינה תיתקע בתוך מאבק שבו יש רק מפסידים.

הפוסל במומו פוסל

מדוע הימין לא יכול לקבל את זה שיש גורמים בשמאל שמתנגדים להריסת בתי מחבלים, ולו רק בשם אי הצדק שבדבר? האמרה המתאימה ביותר לכך היא כל הפוסל במומו פוסל: המתנגדים החריפים ל״יפי הנפש מן השמאל״, בעצם לא מאמינים שמישהו בכלל יכול להאמין בערכי צדק ומוסר, שהרי הם לא מכירים ערכים שכאלו באמת. מבחינתם, הכל פוזיציה. אפשר אפילו להפליג ולטעון שהדבר נוגע לשורש הבדלי האישיות בין שמאל לבין ימין, לגבי ״השקפה גדורה ובלתי גדורה״ (כלומר, אמונה בכך שהמצב יכול להיות טוב מכפי שהוא היום המאפיינת את השמאל, או אמונה לפיה היכולת של האדם להנדס את המציאות בלתי אפשרית, והפוטנציאל לנזק גדול מהפוטנציאל לתועלת, המאפיינת את הימין השמרני). 

וקבלו עוד ציטוט לפני שאסיים, בו עשה שימוש השופט קרא בפסק הדין נשוא רשומה זו:"הנפש החוטאת היא תמות בן לא ישא בעוון האב ואב לא יישא בעוון הבן, צידקת הצדיק עליו תהיה ורישעת הרשע עליו תהיה" (ספר יחזקאל יח כ). אם כן, עיניכם הרואות, המוסר היהודי מחייב זאת.

פוסטים נוספים

אורלי לוי המשותפת

פסילתה של המשותפת, משמע פסילתם של ערביי ישראל

אורלי לוי בראיון לפני הבחירות. צילום מתוך ה-Youtube של התאגיד ביום שישי קיבלה אורלי לוי ריאון מפנק במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, ובו קיבלה הזדמנות

מדוע בית המשפט העליון הפך למטרה של פוליטיקאים מימין?

ההסתה כנגד בית המשפט העליון חלחלה אל העם, ויצרה משבר אמון בין חלקים מן הציבור לבין מערכת המשפט כולה.[1] מסקרים עולה כי אמון העם במערכת

לקריאה נוספת
  • משרד התחבורה בישראל הוא ביזיון מתמשךמשרד התחבורה בישראל הוא ביזיון מתמשך
    נתניהו צריך ללכת: השסע בעם, הקרע בחברה הישראלית, הפילוג בין ימין ושמאל, הריחוק מערביי ישראל, כל אלו הם פרי מדיניות מכוונת של נתניהו. בנוסף לכך, מדובר בראש ממשלה מושחת, עם …
  • ״שניים אוחזין״: איזו ממשלה תהיה לנו?״שניים אוחזין״: איזו ממשלה תהיה לנו?
    הבחירות שהתקיימו השבוע הביאו תוצאות חריגות במיוחד, היות ולמרות שכל הקולות כבר נספרו, לא ברור מי ניצח ומה יקרה בסופו של דבר. זאת הודות לשיטת המשטר שלנו, שקובעת בעצם שמי …

תגובה אחת

  1. חיפשתי בכל הפוסטים תשובה לשאלה המציקה ביותר על השמאל הישראלי ומצאתי רק כל מיני סיסמאות וביבי מושחת ושאר ירקות.
    הבעיה שמציקה לכל מי שלא שמאלני היא שהשמאל הזוי!
    עם מי אתם רוצים לעשות שלום עם הטבח מדמשק, עם נסראללה שמוכר את עמו כדי לקנות טילים,
    עם אנשים שמוכנים להתפוצץ לרסיסים כדי להרוג ילדים, ויודעים שכל משפחתם תעלוז על זה שבנם במותו הצליח להרוג ילד ישראלי.
    כולם רוצים שלום וטוב לחלום עליו, אבל אי אפשר לחלום כל הזמן.
    על בעיה זו לא מצאתי לעת עתה התייחסות אצלך, אולי הגיע הזמן?!

בא לכם להגיב?