מירי רגב לה פמיליה
מירי רגב בחברת אוהדים מארגון לה פמיליה. צילום בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

בשבוע שעבר נצפתה שרת התרבות מירי רגב במסגרת תפקידה כשרת הספורט במשחק של בית״ר ירושלים נגד הפועל תל אביב. סתם, מה נראה לכם שמעניין את התחת שלה משחק כדורגל? היא הלכה לאירוע ספורטיבי, כמו תמיד, רק בשביל הפוטו-אופ. והפעם, פוטו-אופ יוקרתי, עם הזדמנות להתרפס קצת בפני נתניהו והגבירה שרה.

נדמה שגם אם נתניהו יאכל סנדוויץ׳, רגב תטען שמדובר בעוד עדות לאינטלגנציה של ראש הממשלה, שיודע לאכול סנדוויצ׳ים כמו אלוף אמיתי, בעוד גנץ משאיר על עצמו פירורים. מלבד החנופה של מירי רגב, ומלבד גילויי גזענות למכביר, מה תשאיר אחריה מירי רגב בכהונתה כשרה? מה נזכור מרגב כשרת תרבות אם וכאשר תקום כאן ממשלה חדשה (אולי בבחירות השלישיות הבאות עלינו לרעה בשבוע הבא?).

מורשת רגב

אפשר לערוך סקירה מקיפה של כהונתה של רגב כשרת התרבות, כפי שעשו בכלכליסט למשל. לא עושים בדיקה מקיפה כזאת לכל שר, אולם בחרו לעשות זאת למירי רגב. לא בגלל שהיא אישה חלילה, אלא שכאשר מישהו מדבר כל כך הרבה, הוא מעורר חשק לבדוק האם הדיבורים הללו מגובים איכשהו במעשים. אני לא אוכל להתעלות על הסיכום של כלכליסט קודם כל. שנית, אני מנסה לתהות על משהו מעט פחות מדיד: המהות והרוח של השרה האחראית על תחומי הרוח.

רגב אמנם עשתה קצת בארבע שנים האלה: הגדילה את תקציב התרבות בתקופת משרדה, וייסדה קרן מיוחדת לפסטיבלים בפריפריה. אולם חשוב להבין שכאשר מגדילים את תקציב התרבות, הדבר בא על חשבון משהו אחר. הכסף הזה לא נוצר יש מאין, לכן קשה לבחון הישגים בצורה הזאת. מבחינה מהותית, מה רגב עשתה?

אם נסתכל אם השתנה משהו אמיתי בתרבות בישראל בתקופתה, נשים לב שאם משהו השתנה, הוא אולי העובדה שבעקבות רגב אנחנו מדברים בעיקר על יצירות תרבות שעומדות בקריטריונים אמורפיים של פטריוטיות: ״חוק הנאמנות בתרבות״ המטופש שקידמה רגב בכהונתה (ונכשלה בהעברתו אגב) נועד למנוע מימון של משרד התרבות תכנים אשר לשיטת השרה פוגע בין השאר בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה, או חותר תחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הפרשנות תהא כאמור מונחת לפרשנות משרד התרבות, ותהא תלויה בהשקפתו הפוליטית של שר התרבות בנוגע להגדרתם של המושגים של ״פגיעה״ או ״חתירה״. מדובר בגירסה מכובסת של מקארתיזם בזוי, שלמרבה המזל לא עבר. עם זאת, השיח על נאמנות נותר, ואין ספק שנוצר אפקט מצנן לגבי השקת פרוייקטים שיש ספק לגבי ״נאמנותם״.

בכל אופן, שום ערך אמיתי לא התווסף לתרבות בשנים האלה. מירי רגב עצמה לא רצתה את תיק התרבות, ותרבות בכלל לא מעניינת אותה. מה אפשר לצפות ממישהי, שאפילו לא ראתה ספרות זולה? מה אפשר לצפות משרת תרבות, שתפיסתה כלפי תרבות היא שהיא נועדה לספק לעם ״לחם ושעשועים״? הרי הביטוי לחם ושעשועים, מיוחס בכלל לקיסר של רומא אוגוסטוס (במקור, מתוך מחזה עליו), שאמר שהשלטון צריך לספק לעם לחם ושעשועים, על מנת שלא יפתח עניין במה שנעשה באמת בשלטון. וזה אכן, מהותה כשרת תרבות: השחתת זמן במלחמות על דברים מטופשים, לדאוג שהתרבות תהיה הכי המונית שאפשר, לעשות ״דווקא״ לשמאלנים, ולהמשיך לאפשר את שלטון הקיסר של מדינת ישראל. 

בתור שרת ספורט, בכלל אין מה לדבר. רגב לא טיפלה בבעיית השחקן הישראלי בכדורסל למשל, לא טיפלה במרכזי הספורט המושחתים, בזה שלא צומחים בישראל מספיק ספורטאים, ושהכדורגל הישראל פח אשפה. היא לא עשתה כלום כי זה לא מעניין את הבייס שלה. מעניין אותו שיבוא מסי לישראל. אמנם היא ניסתה להביא לקיום המשחק בירושלים, והביאה לביטולו תחילה, אולם בסופו של דבר מסי נחת כאן לאיזה יומיים והיא עשתה את שלה. העיקר שיצאו מזה כמה תמונות לבייס.

מהו אם כן, ״תשובת השמאל״? אני סבור כי כיום לא ברור לרבים בישראל מה מייצג באמת השמאל מבחינת רבות, מה שתורם לניכור כלפי השמאל שלא בצדק, ומלבה מתחים פנים-חברתיים. המתיחות בארץ לא פשוטה, ולא נראה שזה משתפר בקרוב.

אמרו לי שהמילה ״שמאל״ מעוררת אנטגוניזם, ועדיף שלא לעצבן אנשים כדי שייכנסו יותר לאתר. על כך אני אומר, שמי שמתעצבן מעצם המילה שמאל, צריך לחשוב עם עצמו מדוע הוא כל כך שונא את השמאל. אני מזמין אותו לקרוא כאן ולקבל רושם אחר.

לקריאה נוספת
מודעות
לקריאה נוספת
  • ליברמן למתחיליםליברמן למתחילים
    סירובו של ליברמן לכאורה להתפשר על המתווה של חוק הגיוס לחרדים, מה שהפיל את הכנסת ה-21 והביא להכרזה על בחירות לכנסת מבלי להקים ממשלה, הפך את ליברמן ליקירם של חילונים …
  • האם יש עם פלסטיני? (חלק ב׳)האם יש עם פלסטיני? (חלק ב׳)
    בחלק א׳ הבנו את הסיבות ליצירת הטיעון בדבר ״אי קיומו״ של העם הפלסטיני. אני סבור כי הטיעון המנסה להכחיש את הלאום הפלסטיני הינו שגוי מיסודו, שהרי שאלת הלאום לא אמורה …

השאר תגובה