נתניהו כיכר ציון
נתניהו במרפסת בכיכר ציון. תמיד נחמד להיזכר

הסתה חוקית- יש דבר כזה?

שרת התחבורה החדשה של מדינת ישראל, בחרה להתייחס לפרשת השבוע בדף הפייסבוק שלה. מדובר כרגיל בגיבוב של שטויות, שלפני עידן נתניהו הייתה מביישת אנשי ציבור שהיו מעלים דברים מופרכים שכאלה על הכתב. עם זאת, אנחנו חיים בעידן המלחמה בין הפרוגרסיבים-ליברלים לבין השמרנים, והמלחמה הזאת בשיח הפוליטי היא חזות הכל. מירי רגב, כמובן, בחרה לצדד בשמרנים (אם כי משיקולים תועלתניים נטו. אידיאולוגיה היא דבר זר עבורה). ״בדרשה״ שלה, מירי רגב אומרת למעשה שהפלסטינים, כמו העמלקים בזמנו, מונעים ״משנאה טהורה, ורצון להשמדה טוטאלית של עם ישראל״ (אני לא זוכר שקראתי את המילה ״טוטאלית״ בתורה, אבל בסדר). לא רק שרגב אומרת שאין עם פלסטיני, היא משווה את הפלסטינים לאויב ישראל הקדום, ״העמלקים״, ואומרת אף כי ״בדורנו נדמה שהחריפה התופעה כאשר יש מי שנפל לשקר הזה גם מקרב עמנו״.

האינסטינקט הראשוני שלי היא לקרוא את הדברים, ולומר כי מדובר בהסתה פרועה: הסתה נגד השמאל, הסתה נגד הערבים, הסתה נגד הפלסטינים. אולם לאחר מחשבה ארוכה יותר, אני כבר לא בטוח. נדמה כי המילה הסתה נזרקת לחלל האוויר פעמים רבות. האם דבריה של רגב הם אכן הסתה? בחוק העונשין, הסתה מוגדרת כך:

144א.      בסימן זה – "גזענות" – רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.

הסתה לגזענות- 144ב. (א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב)  לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא.

הסתה לאלימות- 144ד2. (א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב)  בסעיף זה, "מעשה אלימות" – עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה.

(ג)   פרסום דין וחשבון נכון והוגן על פרסום האסור על פי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אינו עבירה לפי סעיף זה.

אל תתנו פרנסה לשמאלנים

הסתה היא עבירה התנהגותית, לא תוצאתית, כלומר, כדי שנקבע שנעברה עבירה של הסתה, אין חובה שתהיה איזושהי התרחשות עובדתית בעולם. בלשון פשוטה, אין הכרח לקבוע כי מישהו אכן ״הוסת״ על ידי הדברים, כלומר שמישהו יקום ויפגע ״בעמלקים״ כתוצאה מפרסום הדברים, כדי שנקבע שהייתה עבירה של הסתה. כדי לקבוע כי נעשתה עבירה, אנו נדרשים לרכיב התנהגותי בלבד.

כיצד נפרש אם כן עבירה זו? בפסק דין אלבה, קבע בית המשפט העליון כי פרסום דבר נחשב להסתה לגזענות, אם המפרסם מודע למשמעות המעשה, לנסיבות, ולאפשרות הגרימה של הסתה לגזענות, וכי הוא מפרסם במטרה להסית לגזענות או כאפשרות קרובה לוודאי שהפרסום יסית לגזענות. 

את האמת, לפי הלשון היבשה של החוק והפסיקה, קשה שלא לחשוב כי דבריה של רגב נחשבים להסתה אסורה לגזענות: רגב אומרת שהפלסטינים הם כמו העמלקים, כלומר אויבים, ומטרתם להשמיד את עם ישראל. תיאורטית, אדם טיפש מספיק, עשוי למצוא בדברים תימוכין למחשבותיו הבורות, ולחשוב שרגב אכן מאשרת לו כי הפלסטינים הם בני מוות, ולכן יפגע בפלסטיני באופן מכוון. עם זאת, הסתה נלמדת גם מן הנסיבות, והנסיבות הן שאם דבריה של רגב ייחשבו להסתה, אחוזים נכבדים מעם ישראל (משמאל ומימין, לא לדאוג), יהיו עבריינים. לפי דעתי, הרף להסתה פשוט עלה: מה שבעבר היה נחשב להסתה לא חוקית, היום בעידן הפוליטיקה הפלגנית והרשתות החברתיות, ייחשב להסתה חוקית. מהי הסתה חוקית? בעיני, פרסום דברים שייחשבו להסתה מבחינת יסודות העבירה, אלא ששהם פשוט רכים מדי כדי להיחשב לעבירה בפני החוק. 

שמאלני גבר

המקרה המיוחד של בנימין נתניהו

אין אדם שהשתמש לאורך השנים באומנות ההסתה החוקית כמו בנימין נתניהו. רק לאחרונה כינה את שידורי קשת ״אנטישמיים״. אולם מבין הרפרטואר המפואר שלו, את הקלאסיקות האמיתיות של לנתניהו זכינו לראות בתקופת פעולות המחאה שלו כנגד אוסלו. למשל: ההפגנה ההיא מצומת רעננה, אז ארבעה מהמפגינים נשאו על כתפיהם ארון קבורה עם שמו של יצחק רבין. ניתן לראות בתמונות בבירור כי בראש הטור צועד נתניהו המפקד. עם זאת, נתניהו משתמש בסרטונים מן ההפגנה דווקא כראיה לכך שלא ראה את הארון, היות והיה מאחוריו.

לאורך השנים, לנתניהו יש שיטה. הוא לא יגיד במפורש שהשמאל הוא אויב, או התקשורת היא אויב (למרות שליטתו העמוקה בתקשורת), וצריך לפגוע בהם ולא לשתף איתם פעולה. נתניהו מעל זה: הוא נותן את המידע בצורה מרומזת, בחלקים, והקהל הנאמן של כבר מרכיב בעצמו את המסר (אגב, רדיפה על בסיס השתייכות פוליטית [מחנה השמאל למשל] אינה נכנסת תחת ההגדרה של עבירת ההסתה בחוק העונשין). הביביסטים האמיתיים אגב יודעים שנתניהו הוא שקרן, וזה אף גורם להם לבטוח בו יותר: הם אומרים ״מנהיג צריך לדעת להיות בן זונה, אין מה לעשות״. 

נתניהו לא יטען כי השמאל הוא אויב המדינה, אלא פשוט מאזכר את השמאל הפוליטי שוב ושוב (ושוב) בהתבטאויותיו הציבוריות בהקשרים מסוימים, כך שהמסר יחלחל עמוק בקרב מאזיניו: שני עמים יושבים בעם הזה, ״השמאל״ ״והימין״. לפי נתניהו, שני העמים לא נפרדים ביניהם בשום קריטריון מדעי או מובחן. במה הם כן נפרדים? ימין זה דברים טובים, ושמאל זה דברים רעים. זהו פחות או יותר. ואגב, נתניהו ותומכיו הם ימין, ומי שלא תומך בו (לרבות בנט, ליברמן וגנץ לסירוגין) זה שמאל. זו פוליטיקת משרוקית כלבים קלאסית: המסרים עוברים בתדרים כאלה, כך שמי שצריך לשמוע, שומע מה שהוא צריך.

פוסטים נוספים

לקריאה נוספת
  • כיצד הנשיא טראמפ השפיע על האמריקאי הממוצע?כיצד הנשיא טראמפ השפיע על האמריקאי הממוצע?
    בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיאות ב-2016 הייתה ציון דרך בהיסטוריה העולמית. לראשונה נבחר לראשות המעצמה הגדולה בעולם כוכב ריאליטי, שאינו פוליטיקאי מנוסה בשום צורה, ובעיקר מתבטא בבוטות ומפיץ מידע שגוי …
  • שליטת נתניהו בתקשורת היא כמעט ללא עורריןשליטת נתניהו בתקשורת היא כמעט ללא עוררין
    נתניהו בנה עצמו לאורך כל הקריירה שלו, על ידי דה-לגיטימציה לכל מי שאינו הוא פחות או יותר. אולם כנראה שאת חיצי הדה-לגיטימציה שלו, הפנה יותר מכל ״לתקשורת״, אותה הוא ממשיל …

4 תגובות

  1. האם הסתה לאלימות היא גם נגד אוכלוסיות שאינן ממדינת ישראל?
    בהנחה שלא
    אז דבריה של רגב למרות היותם מבישים ולא ראוים,אינן נוגדים את החוק,

  2. אם ככה, כל פוסט שלך פה יכול להוות עילה לחקירה בעוון הסתה.

בא לכם להגיב?