שריפת יערות
שריפת יערות

בימים אלו חוגגים בכלי התקשורת כל מיני סוגים של סיכומי עשור, מונים את האירועים הבולטים בעשר השנים האחרונות, ומנסים לנבא אילו מן האירועים החולפים יתבררו כמשפיעים יותר על עתידנו. החיים המודרניים מאופיינים בשינויים רבים ותדירים, וקשה לדעת מה באמת מגדיר את העשור החולף. אולם לפחות לדעתי, העשור הזה לימד אותנו שהעתיד לא הולך להיות טוב יותר.

אומרים שהיה פה

בשנת 1989 פרסם חוקר בשם פרנסיס פוקויאמה מאמר ידוע מאד בשם ״קץ ההיסטוריה והאדם האחרון״ (מאמר אשר עובד לספר משפיע בשלב מאוחר יותר). מה שפוקויאמה טען הוא כי משנראה שהקומוניזם קורס (כתב את מאמרו בעקבות הודעתו של נשיא רוסיה דאז גורבצ׳וב לחדול מהתערבות במדינות מזרח אירופה, ובכך לשחרר אותן מכיבוש סובייטי), אין עוד יריבות אמיתיות לדמוקרטיה הליברלית, והיא למעשה פסגת האבולוציה הרעיונית של החברות האנושיות.

ולדימיר פוטין
ולדימיר פוטין

התחזית של פוקויאמה ייצגה גישה מודרניסטית לפיה בלתי נמנע שצורת השלטון הדמוקרטית תהיה הצורה השלטת בעולם בסופו של דבר. באותם ימים, ארה״ב הייתה דמוקרטיה פתוחה והפכה למעצמה, וכך מדינות נוספות שיפרו את מעמדן עם הפיכתן לליברליות ודמוקרטיות. גם אז ברור שמדינות עשו דברים לא ראויים, לרבות המדינות הנאורות והדמוקרטיות. אולם עדיין  הייתה תחושה שהאנושות הולכת קדימה, ושליברליזם, חברה פתוחה, קבלת האחר, תקשורת חופשית, שלטון דמוקרטי הם המפתחות ליצירת מדינה חזקה. אני סבור שהעשור הזה מסמל היפוך מחשבתי: הגורל שמצפה לאנושות הוא פסימי, שהרי הערכים שנחשבו אז לחוזק חברתי, נתפסים היום כחולשה שלטונית.

המנהיג הסמכותני

האירוע הכי גדול בעיני בעשור האחרון הוא בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה״ב. טראמפ הסית, התבטא בגזענות, ושיקר ברמה של לחרבן מהמקפצה. עם זאת, לא קרה לו שום דבר: תומכיו מאמינים לו, וזה כל מה שצריך מסתבר. כהונתו אינו מביישת את תקופת הקמפיין שלו כמובן.

תחשבו כמה העולם השתנה: בעבר התאחדו מנהיגי העולם, שמו את המחלוקות שלהם בצד, והתחייבו לפתור את בעיית החור באוזון. בימינו הנושא החם (תרתי משמע) הוא ההתחממות הגלובלית, אולם טראמפ פשוט לא מאמין בה. וזה בסדר. לא קורה לו שום דבר. העולם ממשיך. איזו ילדה שוודית עושה קצת רעש, טראמפ משתלח בה, כולם מקבלים את הבידור שלהם, וזהו.

פוטין פלש לחצי האי קרים, הורג את האופוזיציה שלו, משנה את המבנה הפוליטי של המדינה כך שהוא ישלוט ללא עוררין לנצח. והעולם? לא אכפת. נתניהו וטראמפ מתגאים בקשריהם עם פוטין. כאילו מה שקורה אצלו במדינה לא מעניין (אף על פי שכמובן שהוא מתערב צבאית במספר מקומות, בדגש על אוקראינה וסוריה), ופוליטית הוא מסייע לכוחות סמכותניים במספר מדינות באירופה (וכמובן שאולי התערב גם בבחירות לנשיאות לארה״ב). פוטין הוא ממש היטלר מודרני, אבל הוא לא סובל מסנקציות כלשהן. להיפך, המציאות מוכיחה שצורת השלטון הטוטאליטרית יעילה יותר, ובקרב עם הדמוקרטיות, היא זאת שתישאר בסופו של דבר. כך בסין של שי ג'ינפינג, שהפכה למעצמה ככל שהיא נוקטת במשטר של צנזורה ודיכוי מתנגדים.

ז׳איר בולסונרו בברזיל  תומך רעיונית בחזרה למשטר הצבאי בו עינו מתנגדים, אבל בכל זאת נבחר לנשיאות של הכלכלה השישית בגודלה בעולם. הוא בכלל נבחר לאור המיאוס מהנשיא לולה שנכנס לכלא אחרי מבצע שטיפת מכוניות הידוע, בו נחשף שחוזים ממשלתיים מחולקים תמורת שוחד לכל הצמרת הפוליטית בברזיל. 

בולסונרו בפוזה אופיינית
בולסונרו בפוזה אופיינית

הבורות כמעלה

הימים עוברית והשנים רצות. העולם פחות ופחות מתעניין באמת, ומעדיף את הנתונים שתומכים במה שהוא מרגיש. הבורות נתפסת כמעלה אצל מנהיג שלטוני, שהרי ככל שהוא דומה לעם שלו, כך טוב יותר. מנהיגים בכל העולם פונים לעם שלהם ברטוריקה שהם הקו האחרון נגד האליטות הישנות. כל מנהיג סמכותני צריך את תמיכת העם שלו כדי להילחם במפלצות של הסדר הישן.

העשור התחיל עם מהפכת האביב הערבי, שפרץ בזכות הרשתות החברתיות. בינתיים, האביב הערבי לא היה כזה אביבי בסופו של דבר, בעיקר בסוריה. הרשתות החברתיות התבררו כלא חברתיות בכלל, אלא כמכונת שאיבת המידע הגדולה ביותר שניתן להעלות על הדעת. קונגולמרטים חזקים כמו פייסבוק, אמזון, אפל וגוגל הם הגורמים החזקים ביותר בעולם, יותר ממדינות עשירות ב-OECD. אף אחד לא יכול להגיד להם מה לעשות, או אפילו לגבות מהם מיסים. 

בישראל התחלנו את העשור עם המהפכה החברתית שנתנה תקווה שניתן ליצור חברה אזרחית צודקת יותר, ושקולו של הציבור חשוב. כמעט עשר שנים לאחר מכן, כל שהמחאה הוכיחה הוא את חוסר יכולתו של הציבור להשפיע על מהלך חייו. יוקר המחייה לא הושפע כלל בסופו של דבר, ומחירי הדיור עלו באין מפריע. 

הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשר שנות שלטונו של נתניהו מעולם לא היה רחוק יותר מפתרון. מעולם. אין כל תקווה לצדק עבור הפלסטינים, וחופש עבור הישראלים מן העול של החברה הפלסטינית. 

מה נכתוב בסיכום העשור הבא? אילו מלחמות יפרצו בעשר השנים הקרובות? אילו מדינות יפשטו רגל? אולי נופתע לטובה? מי שנולד הרוויח לגלות את התשובות. 

מהו אם כן, ״תשובת השמאל״? אני סבור כי כיום לא ברור לרבים בישראל מה מייצג באמת השמאל מבחינת רבות, מה שתורם לניכור כלפי השמאל שלא בצדק, ומלבה מתחים פנים-חברתיים. המתיחות בארץ לא פשוטה, ולא נראה שזה משתפר בקרוב.

אמרו לי שהמילה ״שמאל״ מעוררת אנטגוניזם, ועדיף שלא לעצבן אנשים כדי שייכנסו יותר לאתר. על כך אני אומר, שמי שמתעצבן מעצם המילה שמאל, צריך לחשוב עם עצמו מדוע הוא כל כך שונא את השמאל. אני מזמין אותו לקרוא כאן ולקבל רושם אחר.

לקריאה נוספת
מודעות
לקריאה נוספת

השאר תגובה