מזה שנים מחנה השמאל מחפש את מי שירים אותו מפי התהום אליו הגיעה מבחינת פוליטית, שאפילו עמיר פרץ ואיציק שמולי ראו בו ספינה טובעת ללא המשכיות. לאחרונה, האלוף במיל׳ יאיר גולן מנסה להיכנס לפלח השוק הלא מנוצל הזה, ומדבר גבוהה על שאיפתו להקים את מחנה השמאל מחדש. הנוסחה שלו? שילוב רטורי בין לוחמנות לתבוסתנות. למה הכוונה? הוא מצד אחד מנפק הצהרה לוחמנית כמו: ״(מה שצריך לייצר) זה שמאל פטריוטי, שמאל לוחמני, שמאל תקיף. זה לא שמאל של נעבעכים״. מנגד, הוא ממשיך ואומר ״(השמאל) לא יכול, לדוגמה, להתנכר ליהדות״. 

עכשיו, לא שהטענה שלי היא שהשמאל צריך להתנכר ליהדות, אבל מי אמר שהשמאל מתנכר ליהדות בכלל? יאיר גולן שואף להביא בשורה חדשה לשמאל, אבל עושה ממש מה שעשה אבי גבאי, כשאמר שהוא מסכים עם ביבי שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים. גולן אף הוסיף ואמר ״אני לא אומר כיבוש. אני בעד להתנתק מהפלסטינים, לקבוע גבולות לישראל, ואני לא אומר כיבוש. כי כיבוש זה לקחת משהו שלא שלך… עם ישראל צמח יותר בשילה, בבית אל בבית לחם ובחברון מאשר בתל אביב, נתניה וחדרה״. יאיר גולן אומר שהוא רוצה להקים מחדש את השמאל ולאחד את השורות מאחוריו, אבל לא מוכן לדבר על כיבוש? אז מה הופך את המחנה הזה לשמאל? גולן מציע פרגמטיזם, לא אידיאולוגיה, ולכן לא יצליח לאחד אף אחד מאחוריו, שהרי נראה שקצת שבענו מאנשים פרגמטיים בשמאל. הם אף ידועים ככאלה שברגע שההצעה הנכונה מגיעה, הם עושים את הדבר הפרגמטי מבחינתם.  

העם לא עם הגולן

אבל גולן לא עצר שם. בתגובה שלו למאמר התגובה שהתפרסם אחרי הראיון שלו, אמר גולן ״אני מציע שבמקום להתנגח ולחבוט אחד בשני, נעסוק באופן מעשי, נטול אשליות, נטול חזיונות אוטופיסטים… אם רוצים שינוי, אם מכירים בכך שחייבים שינוי, אז כדאי שנתאחד, נוותר על דקדוקי עניות של טהרנות אידיאולוגית״. גולן מצד אחד אומר שהוא בעד היפרדות מן הפלסטיניים (למרות שהוא לא מעוניין לדבר על סיום הכיבוש). מצד שני, מציע לוותר על טהרנות אידיאולוגית וחזיונות אוטופיסטיים? המסרים של נתניהו כנגד השמאל, חלחלו כל כך עמוק לחברה הישראלית, עד שאפילו יאיר גולן לא זיהה את התהליכים האלה: לשיטת גולן, מי שקורא לסיום הכיבוש הוא אוטופיסט והזוי, והשיטה הזאת הולמת במיוחד את הדה-לגיטימציה שננקטת מצד הממשלה נגד השמאל שנים. בפועל, גולן מאמץ אותה, למרות שהוא מנסה להציג את דבריו כחידוש רעיוני, עוטף אותם בעטיפה יפה, מצמיד אפילו סרט סלילי צבעוני, ומרגיש שהוא נותן לשמאל את מתנת נוכחותו. 

מה שהשמאל צריך הוא לא להתנצל על צדקת הדרך שלו. מה שהשמאל צריך באמת, הוא להילחם על צדקת הדרך שלו. השמאל חי בחזיונות אוטופיסטים? באמת? זכור לי שבצלאל סמוטריץ׳ שואף להחזיר אותנו לחוקי התורה בימי דוד המלך. זכור לי גם שבליכוד הקימו שדולה לחיזוק הקשר להר הבית, ולהקמת בית המקדש השלישי. בעצם, מה יותר אוטופיסטי ורווי אשליות, מהשאיפה לספח את השטחים מבלי להעניק זכויות פוליטיות לפלסטינים? נראה שגם לימין יש כמה מטרות ״אוטופיסטיות״ כמו סיום הכיבוש, והוא אינו מוותר על אשליותיו, אף על פי שהוא מסתמך על הבטחות עתיקות ועמומות במיוחד. וכן, גם הימין יודע שחלק מהמטרות הן מטרות ארוכות טווח, אבל אפשר לעשות צעדים לקראתן כבר עכשיו. והם עושים אותם, מתוך הממשלה, מאז שנת 2009 לפחות. אז מה שהשמאל צריך הוא לא ״להתפכח מאשליות״: מה שהשמאל צריך הוא להפסיק להיות תבוסתן, ולהתפשר על החזון הצודק והאמיתי שלו. השמאל צריך להגיד בקול ברור את מה שהוא מאמין בו, ולהפסיק להתנצל על זה.