ימי פומפאו האחרונים

מייק פומפיאו, מזכיר המדינה של ארה״ב, בחר לנפק השבוע אמירה שנויה במחלוקת: ״ההתנחלויות אינן מפרות את החוק הבינ״ל״. בניגוד לטענתו של הנאשם מבלפור, לא מדובר בהישג שלו, אלא בחנופה של פומפיאו לקהל האוונגליסטי בארה״ב (כ-60 מליון אוונגליסטים בארה״ב תומכים בישראל ובהתנחלויות, והם הקבוצה הפוליטית הכי חזקה בארה״ב פחות או יותר). פומפיאו עצמו מתכנן לפרוש מן הממשל האמריקאי הנוכחי, כדי שלא ליפול יחד עם הנשיא טראמפ, הנמצא בעיצומו של הליך הדחה וטרלול מתקדם. בעבר כבר התבטא פומפיאו בפומבי על כישוריו הדלים של טראמפ ביכולת לקחת החלטות ולקבוע מדיניות. מן ההכרזה של פומפיאו אפשר להבין שהוא פשוט רוצה להציל עצמו מספינה טובעת, וכבר בונה את עצמו פוליטית לתקופה שאחרי טראמפ באמצעות חנופה לאוונגליסטים. 

קודם כל, הן לא באמת חוקיות

פומפיאו הכריז כי ההתנחלויות אינן בסתירה לחוק הבינ״ל. עם זאת, דבריו חסרי נפקות משפטית אמיתית ביחס לחוק הבינ״ל. לא פומפיאו, לא טראמפ, ולא ארה״ב הם הריבון של החוק הבינ״ל. בפועל, כל מה שקרה, הוא שהעמדה של ארה״ב לעת הזו היא שההתנחלויות תואמות את החוק הבינ״ל. העמדה הזאת יכולה להשתנות. 

מי שאימצו כמובן בחדווה את שינוי העמדה הזאת ביחס להתנחלויות, הם המתנחלים ונציגיהם הפוליטיים. המתנחלים ממילא אינם מתעניינים בשום חוק מלבד אותו צו אלוהי של יישוב ארץ ישראל, אבל אם החוק לטובתם אז למה לא, בואו נגיד שההתנחלויות חוקיות. בכלל, בימין יש קונסטרוקציה משפטית מאד מעניינת ביחס לחוקיות של ההתנחלויות: 

ההצדקות לחוקיותן של ההתנחלויות מדגימות את הטיעון המשפטי הכי סובייקטיבי ששמעתי בחיי. בוחרים ממש בין הטיפות רק חלקים של עובדות היסטוריות וטענות משפטיות, כדי לבנות טיעון שאף אחד לא יאמין שהוא נכון באופן אובייקטיבי. אלו טיעונים שפשוט אי אפשר לקחת ברצינות. עם זאת, בין המתנחלים עצמם הטיעונים הללו נשמעים מאחד לשני, וכידוע, שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים הופך אמת. אז מהן ההצדקות ״המתנחליות״ לזכויות של מדינת ישראל בשטחים הכבושים?

הצהרת בלפור, ועידת סן רמו, ואמנת האו״ם

הצהרת בלפור היא מכתב ששלח שר החוץ הבריטי (הלורד ארת׳ור ג׳יימס בלפור) להסתדרות הציונית, ובה הוא מכיר בזכות של היהודים להקמת בית יהודי בארץ ישראל. כלומר, לא נאמר ספציפית על איזה חלקים מא״י, וכן נכתב ״בית לאומי״, לאו דווקא מדינה. בקיצור, נוסח מעומעם, ולא במקרה. ארץ ישראל היא הארץ המובטחת, והבריטים הבטיחו אותה גם לערבים.  

הכרזת בלפור ניתנה ממש בטרם כבשו הבריטים את א״י מידי העות׳מאנים, וכן על רקע התוכנית לחלק את המזה״ת בין האימפריות של צרפת ובריטניה (מה שמכונה ״הסכם סייקס פיקו״), כך שלא היה ברור בכלל בזמן הצהרת בלפור לאיזה שטח ההכרזה הזאת מתייחסת. הכרזת בלפור אושררה בוועידת סן רמו של חבר הלאומים, שהוא הגוף שקדם לאו״ם, שהייתה לו כביכול יומרה לחתור לשלום עולמי בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה (לא ממש הצליחה היומרה הזאת אפשר לומר). 

בקיצור, התזה המתנחלית היא כזאת: הבריטים נתנו ליהודים זכות לארץ ישראל, ומכיוון שלא פורט באיזה חלקים בדיוק, אין סיבה להניח שלא מדובר בכל השטח, לרבות הגדה המזרחית של הירדן (יענו, ירדן). הזכות הזאת קיבלה אישור ״חוקי״ בוועידת סן רמו, שנתן לבריטים מנדט בארץ ישראל, בין השאר לשם המטרות שהוכרזו בהצהרת בלפור. לאחר שהתפרק חבר הלאומים, נוסד האו״ם לאחר מלחמת העולם השנייה. בסעיף 80 לאמנת האו״ם, נקבע ״העיקרון של הכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות העמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם״ (ראו דו״ח ההתנחלויות של אדמונד לוי, עמוד 11), וזאת לרבות הזכות של היהודים מן המנדט הבריטי. 

חגיגות הכרזת העצמאות
חגיגת הכרזת העצמאות. באדיבות ויקימדיה

ובכן, יש מספר בעיות עם התזה הזאת. ראשית, גם אם נניח שהאו״ם אכן מאשר את מה שנעשה על ידי חבר הלאומים (מה שבכלל לא מובן מאליו: חבר הלאומים היה חבר של מעצמות קולוניאליסטיות, לא בדיוק האו״ם כפי שהוא היום), אזי הבריטים ויתרו על המנדט שלהם בארץ ישראל: מעולם לא ניתן מנדט לעם היהודי על ידי חבר הלאומים, ואין סיבה להניח שהמנדט עבר פשוט ליהודים. בשפה משפטית, הפרשנות של המתנחלים לכך שיש להם זכות מקרב הצהרת סן רמו, ״גזורה מהתחת״. ובכלל, הצהרת סן רמו מדברת על בית לאומי לעם היהודי, לא מדינה יהודית בשום צורה.

שנית, התזה הזאת מתעלמת מהחלטה 181 של העצרת הכללית של האו״ם, הלא היא תוכנית החלוקה: הכרזת האו״ם הידועה שניתנה ״בכ״ט בנובמבר״ 1947, וחילקה את ארץ ישראל בין תושביה היהודים והערבים. מדובר למעשה במה שנתן תוקף רשמי להקמתה של מדינת ישראל. עם זאת, הפתרון של המתנחלים לכך הוא לטעון שההחלטה אינה תקפה מבחינה משפטית, שהרי היא לא נתקבלה על ידי שני הצדדים. הפרשנות הזאת היא מתנחלית לחלוטין, ואף משפטן רציני מעולם לא יקבל אותה: להגיד שההכרזה על מדינת ישראל תקפה לגבי ישראל, אבל לא תקפה לגבי הערבים? או להגיד שהיא מעיקרה אינה תקפה ואז אין הכרה במדינת ישראל? מבחינה משפטית, מדובר בחארבודארב. 

צירי ועידת סן רמו
צירי ועידת סן רמו

שאלת החוקיות של ההתנחלויות אינה חשובה

התזה המתנחלית לגבי חוקיותן של ההתנחלויות היא למעשה בליל של טיעונים שנבחרו בפינצטה סובייקטיבית, ולא תוצאה של בחינה משפטית רצינית. את המתנחלים לא מעניין המשפט או החוק. אלו שאנשים שהאתוס שלהם מהלל את מאיר כהנא, המחתרת היהודית וברוך גולדשטיין, וחוק ודמוקרטיה מעניינים אותם כקליפת השום.

בפועל, מבחינת המשפט הבינ״ל, כפי שהוא מובן על ידי מרבית המומחים, היא שהגוף העליון בהיררכיה של המשפט הבינ״ל הוא מועצת הבטחון של האו״ם. סעיף 103 למגילת האו״ם, קובע שבמקום שיש סתירה בין התחייבויותיהן של המדינות לפי מגילת האו״ם, לבין התחייבויות של המדינות לפי אמנות אחרות, אז ההתחייבות לפי מגילת האו"ם גוברת. אחת ההתחייבויות במגילה היא התחייבות לפי ס' 25 למגילת האו״ם, שהיא לקבל את החלטות מועצת הבטחון ולקיים אותה. כלומר, אם רואים את שני הסעיפים יחד (103 ו-25), המשמעות היא שלפי מגילת האו"ם חובה על כל מדינה, לקיים את החלטות מועצת הבטחון והיא גוברת על התחייבויות אחרות. מועצת הבטחון היא עליונה בהיררכיה של המשפט הבינ״ל. 

לאחר מלחמת ששת הימים, קבעה מועצת הבטחון בהחלטה 242 המפורסמת כי לא ניתן להשיג שטחים בדרך של כיבוש מלחמתי. כמו כן, לפני שלוש שנים, התקבלה החלטה 2334 של מועצת הביטחון, שקבעה מפורשות שההתנחלויות אינן חוקיות (ארה״ב של אובמה נמנעה באופן פומבי מהטלת וטו על ההחלטה).

אז מה זה אומר, שמועצת הבטחון קיבלה החלטה שההתנחלויות אינן חוקיות והכיבוש אינו חוקי? טכנית, זה אומר שמבחינת המשפט הבינ״ל הפומבי, הכיבוש אינו חוקי, בניגוד לתזה המתנחלית. אבל אם נודה על האמת, ממילא המשפט הבינ״ל הוא די קשקוש. בפועל, המדינות החזקות עושות מה שהן יכולות, והמדינות החלשות סופגות מה שמכתיבים להן. המשפט הבינ״ל צבוע, מוטה, משוחד והמחוייבות אליו היא עניין של אופורטוניזם, לא של צדק וחוק. ישראל סובלת שנים מן הצביעות של המשפט הבינ״ל, שמגנה אותה, גם אם בצדק, אבל לא מגנה את סין, רוסיה, ארה״ב ושלל הפרות שונות של מדינות שונות בכל יבשת.

וכאן הנקודה החשובה: כן חוקיות, לא חוקיות, זה לא משנה. מה שמשנה הוא באיזה מדינה אנחנו רוצים לחיות: האם במדינה שבה כל איו״ש הוא חלק ממדינת ישראל? הרי במצב כזה, הפלסטינים הם אזרחי מדינה דו-לאומית, ובכך נהרס החזון הציוני. מנגד, אם הם אינם אזרחים, המצב גרוע לא פחות, שהרי נוצרת מדינת אפטרטהייד Full on, ללא כחל וסרק. אז תחשבו אתם, אם זו המדינה שאתם רוצים. אם כן, אדרבא, תעשו את ההתנחלויות חוקיות. אבל אם עיניכם בראשכם, כנראה שאתם מבינים שהיפרדות מהשטחים הכבושים היא הדבר הרצוי ליהודים, לא רק לפלסטינים

פארק מאיר כהנא
פארק מאיר כהנא בקרית ארבע. בחנות המזכרות אפשר למצוא בובה של ד״ר ברוך גולדשטיין מחזיקה נשק עם ״מעצור ברוך״.

מהו אם כן, ״תשובת השמאל״? אני סבור כי כיום לא ברור לרבים בישראל מה מייצג באמת השמאל מבחינת רבות, מה שתורם לניכור כלפי השמאל שלא בצדק, ומלבה מתחים פנים-חברתיים. המתיחות בארץ לא פשוטה, ולא נראה שזה משתפר בקרוב.

אמרו לי שהמילה ״שמאל״ מעוררת אנטגוניזם, ועדיף שלא לעצבן אנשים כדי שייכנסו יותר לאתר. על כך אני אומר, שמי שמתעצבן מעצם המילה שמאל, צריך לחשוב עם עצמו מדוע הוא כל כך שונא את השמאל. אני מזמין אותו לקרוא כאן ולקבל רושם אחר.

לקריאה נוספת
פוסטים נוספים

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: