השמאל הישראלי הוא יצור חבוט. מכים בו מכל עבר, ועוד לאחר מכן טוענים לגביו כל מיני טענות קונספירטיביות של דיפ-סטייט וכל מיני סיפורים וטמטומים. אבל עדיין, גם נגד השמאל, הברנז׳ה הימנית לא שוברת את הכלים לגמרי. אולם לכלל הזה יש יוצאת מן הכלל, והיא הרשימה המשותפת.

בשבוע שעבר צייץ עמית סגל בטוויטר: "לפני כשנה אמרתי שבל״ד היא ארגון טרור. המפלגה נפגעה מההתבטאות ואף הגישה תביעה. ובכן, בל״ד אינה ארגון טרור או ארגון תומך טרור מבחינה משפטית וחוקית וכך קבע בית המשפט העליון״. 

עמית סגל נאלץ לפרסם התנצלות פומבית כלפי הרשימה המשותפת, אחרי שבעבר כינה אותה ארגון טרור. עמית סגל ממש לא לבד: ליברמן כינה אותם ״גיס חמישי בתוך הכנסת״. מירי רגב אמרה כי מדובר ״בסוסים טרויאנים, שהמקום שלהם בעזה ולא בירושלים״. הגדיל לעשות נתניהו שאמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאמר לפני ההליכה לבחירות שלישיות כי ״הקמת ממשלת מיעוט עם הרשימה המשותפת תהיה "נקודת שבר בתולדות המדינה" – משום שראשי כחול לבן "מנהלים משא ומתן עם חברי כנסת שתומכים בארגוני טרור ורוצים להשמיד את המדינה".

הרשימה המשותפת

לא ארגון טרור- אבל לא מתנגדת לטרור

הרשימה המשותפת אינה ארגון טרור, שהרי חבריה לא עסקו מעולם במישרין בטרור. אבל, ואני אומר זאת בצער מסוים, קשה לי להגדיר את הרשימה המשותפת כתנועה שאינה תומכת בטרור. כמובן שהרשימה מתנגדת להגדרתה כארגון תומך טרור, ולראיה התביעה שבל״ד הגישה נגד עמית סגל, אולם הרשימה פשוט קוראת לזה בשם אחר: מכירה בזכותם של הפלסטינים להתנגדות מזוינת. לדידם של חברי המשותפת, זכותם של הפלסטינים להתנגד באופן שבו הם רואים לנכון.

אלו מילים יפות אך מכובסות לתמיכה בפעולות אלימות שעושים פלסטינים כנגד הכיבוש. מבחינת בל״ד, התנועה הכי לאומנית ברשימה המשותפת, הכיבוש הוא הטרור, ולכן היא אינה תומכת טרור, אבל הרשימה המשותפת, או למצער בל״ד, תומכת בהתנגדות אלימה כנגד צה״ל, ומה לעשות, בעולם המערבי מתייחסים לפרקטיקה הזאת כטרור. תשמעו את ח״כ היבא יזבק בעצמה:

גם אני נגד הכיבוש ובעד עצמאות לפלסטינים. אבל אני לא בעד אלימות פלסטינית, לא משנה כמה הצדקות תחברו אליה. הראיות לתמיכתה של חברי הרשימה המשותפת רבות:

  • השתתפות חברת הכנסת לשעבר מבל״ד, חנין זועבי, במשט המרמרה, שכל מטרתו הייתה נסיון להתנגד באופן אלים למגבלות הבטחוניות של צה״ל כלפי עזה. אפשר לטעון שהסגר על עזה אינו מוצדק, אבל הטענה הזאת אינה מקנה לגיטימיות לפגיעה בחיילי צה״ל אשר אוכפים את הסדר הזה. לא בעיני לפחות.
  • מייסד בל״ד, עזמי בשארה, למעשה נמלט מן הארץ עקב חשדות לסיוע לחיזבאללה.
  • ח"כ מבל״ד בעבר סעיד נפאע, הורשע במגע עם סוכן זר ונדון לשנת מאסר בפועל.
  • ח״כ לשעבר באסל ראטס מבל״ד נדון למאסר בפועל, אחרי שהבריח מכשירים סלולריים לאסירים בטחוניים.

ישנן גם התבטאויות רבות המעידות על תמיכת חברי הרשימה המשותפת בהתנגדות מזוינת לכיבוש:

האמת, לא חסרות דוגמאות נוספות, אבל נראה לי שאתם יכולים להבין. אני מתקשה להבין מדוע בית המשפט חייב בסופו של דבר את עמית סגל לפרסם התנצלות. אני מניח שיש לזה קשר לעובדה שעמית סגל אמר שבל״ד היא ארגון טרור, ולא ארגון תומך טרור, שזה נשמע כמו סמנטיקה אבל כנראה שזה מה שעבד לטובת בל״ד. כמו כן, מדובר בהסכם פשרה בו נתבע עמית סגל, ויכול להיות שהיה מבחינתו של סגל משתלם יותר לסגור את העניין בפשרה של ציוץ בלי כסף מאשר לנהל את ההליך. יכול להיות שגם בל״ד לא רצתה לקחת את הסיכון של הפסד בתביעה. 

ואם אומרים את האמת, אז את כל האמת, גם אם זה לא מתאים לנו נטע: את הרשימה המשותפת, לפי לשון חוק יסוד הכנסת, צריך היה לפסול מהתמודדות לכנסת, היות והרשימה המשותפת תומכת רעיונית במאבק מזוין במדינת ישראל, ואף שוללת את האופי היהודי של מדינת ישראל. יכול להיות שאפשר לטעון שהאופי היהודי לא מוצדק, ויכול להיות שהכיבוש לא מוצדק, אבל הרשימה המשותפת ללא ספק קוראת כנגד הערכים הללו, שנבחרי העם קבעו בחוק יסוד בפרלמנט (סעיף 7א לחוק).

הסיבה שבית המשפט העליון לא פוסל את הרשימה המשותפת לכנסת, היא שמדובר בהחלטה סופר נפיצה, שבית המשפט העליון לא יכול לקחת: הוא בו-ברגע מכונן כאן מדינת אפרטהייד, שבה ערבים לא יכולים להיבחר לכנסת. 

מהותה של הרשימה המשותפת- קול לערביי ישראל

אז האם הרשימה המשותפת היא ארגון טרור? ארגון תומך טרור? ארגון טרור-Friendly? לדעתי, לא ולא. האמת היא יותר מורכבת מזה. איני מופתע שהשיח הפטריוטי-מיליטנטי בישראל מנסה לרדד את הרשימה המשותפת לשאלה הזאת בלבד: בעדנו או נגדנו. האמת היא, שהרשימה המשותפת היא ביטוי פוליטי ומייצג לאלו שאינם מיוצגים בכלל בישראל: הערבים. לא בתרבות, לא בטלוויזיה, לא במרחב הציבורי. יש כאן 20% ערבים בישראל, אבל אם גרים במרכז, כמו רוב מדינת ישראל, אפשר לטעות ולהניח שהם בכלל לא קיימים

היות והערבים בישראל אינם מסוקרים באמת, אנחנו טועים גם בהבנתם של הערבים לא אחת. הגישה של החברה הישראלית כלפי הערבים היא של כבדהו וחשדהו במקרה הטוב, וממש לא של קבלה והכלה. ראו למשל את הפולמוס הגדול שהיה סביב ״נאום השהידים״ של אחמד טיבי, שנובע מחוסר הבנה של הישראלים למילה שהיד, כלומר שהיא אינה מתייחסת רק להרוגים מחבלים, אלא גם לקורבנות פוליטיים, שאת אלו בלבד ציין טיבי באותו נאום.

האמת היא, שהרשימה המשותפת מייצגת את ערביי ישראל. ערביי ישראל, מה לעשות, תומכים גם באחיהם הפלסטינים. העובדה שבהקמת מדינת ישראל, חלק נשארו פלסטינים, וחלק קיבלו אזרחות ישראלית, לא שינתה מהותית את הזהות הלאומית-ערבית שלהם

ומהותה של הרשימה המשותפת אינו טרור, אלא ייצוג הערבים בישראל. ראו למשל מה קרה לאחר שח״כ באסל רטאס מבל״ד נכנס לכלא בגין עבירות בטחוניות. ח״כ איימן עודה לא תמך ברטאס, אלא גינה אותו, וטען שהוא תומך רק בפעולה מכוח חוק. איימן עודה, מי שיזם את הפרוייקט של הרשימה המשותפת, לא עשה זאת משום שהוא תומך בכל מה שבל״ד עושים ותומכים בו, אלא משום שהשלטון בישראל אנס את המפלגות הערביות להתאחד מחשש שלא יעברו את אחוז החסימה. זו צביעות לטעון שכל מה שבל״ד עושה ומאמינה, כך גם המפלגות האחרות ברשימה.

ראו את הדברים מתוך פרסום של ה-INSS, המכון למחקרי בטחון לאומי:

מי שהוביל את המהלך (של הקמת הרשימה המשותפת ע.כ) הוא ראש הרשימה איימן עודה שביקש, מתוך בחינה ביקורתית של הפוליטיקה הערבית, להוביל שינוי במאפייני השיח הערבי מול מדינת ישראל ומוסדותיה. במסגרת זו חתר עודה לצמצם את נפחו של השיח הפלסטיני הלאומי, שמובילים  בל"ד וחלק מהעמותות האזרחיות כמו גם השיח ר'אאד סאלח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. זאת, מתוך הכרה שהשיח שלהם מחריף את היחסים בין המיעוט הערבי למדינת ישראל. כחלופה חתרו עודה וגורמים נוספים בחד"ש להגדיל באופן משמעותי את משקלו  של השיח הערבי בתחום החברתי-אזרחי. מטרתם הייתה להתחבר לשיח החברתי הכלל ישראלי שהפך משמעותי יותר מאז מחאת קיץ 2011. וזאת, כדי לקדם את מצבו, המאותגר ממילא, של המיעוט הערבי בישראל ובעיקר בסוגיות הקשורות למצוקת הדיור, לדלות ההישגים בחינוך, לאחוזי הפשיעה המחמירים ולקשיי התעסוקה, המאפיינים גם את הציבור היהודי. המהלך של עודה גם גילם בתוכו נכונות לשלב זרועות עם גורמים בממשלה כדי לקדם מהלכים וכדי ליישם תכניות בתחומים אלה –  ששיאם בהחלטת ממשלה 922 (דצמבר 2015) בעניין תכנית החומש לקידום המיעוט הערבי באמצעות העברת תקציבים והענקת סיוע כלכלי ניכר. בהיבט זה מדיניות הממשלה הסתייעה בשיתוף הפעולה השקט שנרקם בין ראש הרשימה המשותפת לבין גורמים בממסד.

התמיכה של הרשימה המשותפת בשוויון ובסיום הכיבוש היא כנה ואמיתית, והיא המהות של הרשימה המשותפת: לייצג את הערבים, להתנגד לכיבוש, להביא לשוויון. 

הרשימה המשותפת היא תנועה שרוצה ויכולה לקרב בין יהודים וערבים. לכן, גם יהודים חפצי שלום יכולים להצביע לה, לא רק ערבים. ולא, זו לא תהיה בגידה. לפני בחירות מועד ב׳, כתב איימן עודה מאמר דעה לניו יורק טיימס, וכתב: ״בבחירתנו להמליץ על גנץ, הוכחנו ששיתוף הפעולה בין העם הערבי ליהודי הוא האסטרטגיה הפוליטית העקרונית שתוביל לעתיד טוב יותר לכולנו״. כלומר, למרות שמדינת ישראל ויתרה על הערבים, הערבים טרם ויתרו עליה. עודה, המנהיג הבכיר היום בחברה הערבית-ישראלית, מבקש לקדם שיתוף פעולה בין ערביי ישראל לחברה היהודית. 

מהו אם כן, ״תשובת השמאל״? אני סבור כי כיום לא ברור לרבים בישראל מה מייצג באמת השמאל מבחינת רבות, מה שתורם לניכור כלפי השמאל שלא בצדק, ומלבה מתחים פנים-חברתיים. המתיחות בארץ לא פשוטה, ולא נראה שזה משתפר בקרוב.

אמרו לי שהמילה ״שמאל״ מעוררת אנטגוניזם, ועדיף שלא לעצבן אנשים כדי שייכנסו יותר לאתר. על כך אני אומר, שמי שמתעצבן מעצם המילה שמאל, צריך לחשוב עם עצמו מדוע הוא כל כך שונא את השמאל. אני מזמין אותו לקרוא כאן ולקבל רושם אחר.

לקריאה נוספת
מודעות
לקריאה נוספת

תגובה אחת

השאר תגובה