להצלחות אחראי נתניהו, לכשלונות כל השאר

השבוע אמר נתן אשל, האיש הכי מקורב לראש הממשלה נתניהו את הדברים הנפלאים הבאים:

אם בציבור היו שומרים על ההנחיות, המצב היה בסדר”, אמר אשל. “אי אפשר לא לשמור על ההנחיות, לעשות מסיבות ואחר כך להתפלא שיש תחלואה. לעלייה בתחלואה, אין קשר להחלטות הממשלה, אלא רק לשמירה על ההנחיות.

ההתבטאויות של אשל תמיד מרתקות, כמו שאמר בזמנו שהשנאה היא מה שמאחד את הימין. הצילומים של אשל מרתקים אף יותר.

אולם בעיני ההתבטאות הזאת מרתקת יותר, היות והיא מעידה על תפיסה מחשבתית מעוותת באמת של האדם הקרוב ביותר לאוזנו של ראש הממשלה. על פניו, אפשר לחשוב שאשל צודק: הציבור לא מקפיד על ההנחיות שקבעה הממשלה, ולכן יש עלייה בתחלואה. אולם ננסה לזרום רגע עם אשל: לפי השיטה הזו, הממשלה לא אחראית גם על עלייה בפשיעה כאשר ישנה כזאת. הממשלה קבעה חוקים, זה שהציבור לא עומד בהם, זו בעיה שלו. זה לא היא שמבצעת את הפשעים (כלומר, חוץ מהמקרים שבהם היא כן מבצעת פשעים). אגב, גם על תאונות הדרכים הממשלה לא אחראית: היא קבעה חוקי תנועה, זה שהציבור לפעמים לא עומד בהם זו בעיה שלו. בכלל, הממשלה היא פשוט לא אחראית על שום דבר: אין לנו מספיק כסף למורים טובים? אין מספיק כסף למיטות בבית חולים? אין מספיק רופאים? עובדים סוציאליים? הציבור פשוט לא מרוויח מספיק כסף, ולכן לא משלם די מיסים. זה לא הממשלה אחראית. שנגיד תודה שהם בכלל מסכימים לעשות עבורנו כל כך הרבה.

בניגוד לאשל, אני סבור שהממשלה אחראית באבוה-בוה על משבר הקורונה: בהכנת מערכת הבריאות והרעבתה לאורך השנים, בניהול לא נכון של המשבר, ובכניעה ללחצים פוליטיים. אני אף סבור שהממשלה אחראית לציות הנמוך של הציבור: הציבור לא מכבד את החוק, בין היתר משום שהממשלה לא מכבדת אותו. הציבור לא נשמע להנחיות, משום שמנהיגיו משמשים דוגמה אישית של אי הקפדה על הנחיות הבידוד והריחוק החברתי (למשל נתניהו שאירח את בנו בליל הסדר, ריבלין, ליצמן, יולי אדלשטיין, מירי רגב, ניר ברקת ועוד). הציבור אשם בעיקר בדבר אחד: שהוא לא העיף את נתניהו מבלפור לכל הרוחות.