התגובות האלה הן תמצית המדיניות הישראלית בשטחים: להדחיק את הנושא, ולהתייחס לכל ביקורת כמונעת מאנטישמיות, צבועה ומונעת ממניעים זרים. עם זאת, אני אנסה להאיר כאן צדדים פחות מדוברים של ההחלטה הידועה לשמצה, לפתוח בחקירה נגד ישראל על ידי ה-ICC.

מה קרה באמת?

בית המשפט הפלילי הבינלאומי (ה-International Criminal Court, או בקיצור ה-ICC) החליט לפתוח בחקירה נגד ישראל (ונגד חמאס), בגין פשעי מלחמה שבוצעו לכאורה בשטחים הכבושים. ה-ICC אינו אורגן של האו״ם (בעבר ארה”ב ביקשה שיהיה אורגן של האו”ם ויהיה כפוף למועצת הביטחון), וסמכות השיפוט שלו משרעת רק על מדינות שחתמו על אמנה בשם ״אמנת רומא״ (אין לבלבל עם ה-ICJ, שהוא כן אורגן של האו״ם, ומכריע בסכסוכים בין מדינות. לא אחת קורה שמתבלבלים בין השניים, בין השאר היות ושניהם נמצאים בהאג). פלסטין אינה מדינה מוכרת על ידי האו״ם, אולם בהחלטה שיפוטית שניתנה בפברואר מטעם טריבונאל מיוחד שדן בנושא מטעם ה-ICC, הוחלט כי אם אכן פלסטין היא מדינה (לצורך סעיף 12(2)(א) לאמנת רומא) אז מבחינת ה-ICC הוא יכול לקבל סמכות לשפוט את המתרחש בשטחה (הרשות הפלסטינית הצטרפה ב-2015 לאמנת רומא, אחרי שלא הצליחה להתקבל לאו״ם. ההחלטה לפיה יש סמכות לחקור את ישראל, מהווה התפתחות משמעותית מן הבחינה של הקטנת האפליה כנגד ישויות שאינן נחשבות למדינה, והאפשרות שלהן לבקש חקירה ואכיפה על פשעי מלחמה מצד ה-ICC, אל מול מדינות המוכרות על ידי האו״ם. בהחלטה לא נקבע שפלסטין היא מדינה מלבד לעניין אמנת רומא). 

ההטעיות בביקורת הישראלית על ההחלטה

ה-ICC עוסק בתביעות בגין ארבעה פשעים בלבד: השמדת עם, פשע נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשעי תוקפנות. כאשר טוענים נגד ישראל שהיא ביצעה פשעי מלחמה, הכוונה היא שהיא ביצעה לכאורה פעולות שעל פי המשפט הבינלאומי, נחשבות לאסורות במלחמה, למשל: שימוש בכלי נשק מסוימים כמו נשק כימי, ירי מכוון לאוכלוסייה אזרחית, הרס לתשתיות אזרחיות או כיבוש. 

כאן בעצם ההטעיה הראשונה בביקורת אשר מוטחת כביכול בבית הדין הבינלאומי: בית הדין יבקש לבדוק את התקיימותן של הפרות של המשפט הבינלאומי בשטחי הרשות. הפשעים לכאורה אותם יבקשו לבחון בבית הדין, הם כאלו שהתרחשו החל מיוני 2014 (אז החלה הרשות הפלסטינית את הצטרפותה לאמנת רומא ונתנה מנדט לבית הדין. כלומר, כל מה שהיה לפני, לא נחשב). תנאי נוסף הוא שמדובר באירועים שלא נעשתה לגביהם חקירה מספקת מצד ישראל, בשל מה שנקרא ״עיקרון המשלימוּת״ במשפט הבינלאומי. בית הדין יבקש לחקור הפרות שבוצעו על ידי ישראל במבצע צוק איתן, ואולי גם באירועי צעדות השיבה על הגדר ברצועת עזה. לכן מטעים הפוליטיקאים הישראלים את הציבור: התובעת פאטו בנסודה החליטה לסגור חקירה בדצמבר 2020 נגד בריטניה מכוח עיקרון המשלימות. גם ישראל יכולה לכאורה לטעון לעיקרון המשלימות, אלא שהיא פשוט תעדיף ׳לעשות דווקא׳ ולא לתת לגיטימציה לחקירה, ולכן פשוט לא תשתף פעולה. למה היא לא תעשה זאת? משום שעדיף פוליטית לימין להתנהג כך: במקום להוביל מדיניות של הכרעה לדורות ביחס לשטחים, מעדיפים לקבור את הבעיות הללו כדי לא לעצבן את המתנחלים. ניתן להזכיר בהקשר הזה את האמרה המיוחסת להנרי קיסינג׳ר, לפיה לישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק פוליטיקה פנימית.

מעבר לכך, ישראל לא תשתף פעולה משום הפרה אחרת של בית המשפט: העברת אוכלוסיה לשטח כבוש. כאן אי אפשר לטעון שישראל חקרה את המעשים, שהרי זו מדיניות הממשלה לשכן מתנחלים בשטחים הכבושים. זו למעשה ההטעיה השנייה בהקשר של ההחלטה על חקירה נגד ישראל: להעמיד פנים שכל מהות ההחלטה היא לבדוק עימותים כמו צוק איתן, תוך התעלמות מהעובדה שעצם המדיניות של ישראל בשטחים ליישוב בשטחים כבושים, היא פשע מלחמה חריג לגמרי בנוף הבינלאומי מבחינת היקפו, ומבחינת הדיכוי הנרחב ממנו סובלים הפלסטיניים. עדיף מבחינת הפופוליסטיים מימין לצייר את ההחלטה, כאילו היא נועדה להטיל ספק בטוהר הנשק של צה״ל, שהרי כולם יודעים ש׳צה״ל הוא הצבא המוסרי בעולם׳, ולכן ברור שההחלטה מוטה, ובפועל נתעלם מכך שישראל מבצעת הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי ללא עוררין כמעט על ידי אף אחד. 

הבורות האמיתית ביחס לבית הדין הפלילי הבינלאומי, אותה מנצלים הפוליטיקאים מימין, נוגעת לטענה לפיה בית הדין מוטה. ״למה לא חוקרים מלחמת האזרחים בסוריה?״, שאל יאיר לפיד. ובכן, זה פשוט: סוריה לא הצטרפה לאמנת רומא. נכון, מועצת הביטחון יכולה בהחלטה מיוחדת להקנות ל-ICC סמכות לחקור הפרות של המשפט הבינלאומי (כפי שקרה לסודאן למשל). עם זאת, מועצת הביטחון של האו״ם דווקא סיכלה את היכולת של ה-ICC לחקור את המלחמה בסוריה ב-2014. אתם יודעים אגב מי מנע את החקירה בסוריה? רוסיה של פוטין. אותו פוטין של ״הליגה האחרת״ של נתניהו.