הקונפטי מחגיגות הניצחון ג׳ו ביידן בנשיאות ארה״ב עוד בקושי הספיק לנחות על הרצפה, כשבימין המתנחלי העבירו להילוך חמישי. כמה ימים לאחר שהתברר כי ביידן יזכה בנשיאות, הוציאו ברשות מקרקעי ישראל מכרז לבנייתן של 1,257 יחידות דיור בשכונת “גבעת המטוס” בדרום ירושלים. כמעט עשור מאז אושרה התוכנית בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים, ודווקא כעת נזכרו לצאת למכרז. מתי מסתיים המועד האחרון להגשת הצעות במכרז? נכון, ב-18 בינואר, יומיים לפני הסיום הרשמי של כהונתו של דונלד טראמפ. 

וזו רק דוגמה אחת. במקביל, מקדמים השרים גנץ וביטון את הכשרתן של 1,700 יחידות דיור בלתי חוקיות בהתנחלויות, ואת הסדרתם של שורה של מאחזים בלתי חוקיים נוספים. זה הרגע להזכיר שחוק ההסדרה נפסל בבג”ץ ושגנץ, בקמפיין הבחירות שלו, אמר כי ״ממשלה בראשותו תחתור לשלום ולא תפסיד הזדמנות למהלך אזורי״. ומי המושכים בחוטים? אלו לא הבוחרים של כחול לבן, אלא אותם אלו שהזדרזו לארח את שר החוץ האמריקאי היוצא מייק פומפיאו, ביקב פסגות. אפשר היה לסווג את הביקור בקטגוריית הג’סטות לתורמים, שהרי בעליו, משפחת פאליק, הם בין התורמים הגדולים ביותר של דונלד טראמפ, ולפספס את העובדה שמדובר בביקור הרשמי הראשון אי פעם של שר חוץ אמריקני בהתנחלות. עם זאת, פומפאו עצמו לא השאיר מקום לספק בדבר היות הביקור פוליטי, כאשר הודיע במהלכו כי ארה”ב תאפשר סימון מוצרי התנחלויות כמוצרים מישראל. כזכור, כל זה ממש רגע לפני שהוא מפנה את מקומו לשר חוץ אחר, שייאלץ להתמודד עם ההשלכות.

המחטפים הללו שמבצעת כעת הממשלה, מלמדים אותנו מספר דברים. ראשית, שבשביל לרצות את המתנחלים, לנתניהו אין בעיה לעלוב בנשיא ארה״ב, שאמורה הייתה להיות ידידתנו הגדולה ביותר. בעידן נתניהו, ארה״ב היא חברה רק כאשר הנשיא הוא רפובליקני אשר נתמך על ידי האוונגליסטים. הרי מה בעצם מפחיד את הימין, שהוא מזדרז פתאום להאיץ תוכניות? שביידן עוד ירצה לקדם כאן הסדר מדיני רחמנא ליצלן. כלומר, ביידן עשוי להתנגד למדיניות ישראל בשטחים, ולכן יש להאיץ אותה. שנית אנו למדים, כי דרך הכיבוש טרם התנחלה דיה בלבבות, לא בישראל ולא בארה״ב. הכוח הפוליטי הרב של המתנחלים כאן, והאוונגליסטים שם, הוא אפיזודה חולפת ובלתי פרופורציונלית למשקלם האמיתי באוכלוסיה.

המתנחלים, שאלימות היא דרכם ונכלוליות היא לחם חוקם, אפילו לא ממצמצים כאשר הם טוענים שהם מייצגים את עמדת הרוב. עם זאת, בעולם המציאות, רק השבוע פורסם סקר שהוזמן על ידי יוזמת ז׳נבה, לפיו כ-50% מהישראלים תומכים בפתרון שתי המדינות, וזאת לעומת כ-20% התומכים בפתרון של מדינה אחת. למרות דה-לגיטימציה שיטתית שנעשית מצד השלטון, ואפילו כשהמו״מ אינו נראה אפילו באופק, מרבית הציבור עודנו מאמין כי עדיף להיפרד מן הפלסטינים מאשר לכבוש אותם. סקרים מצביעים באופן עקבי לאורך השנים על תמיכה בשלום, על התנגדות לסיפוח ועל חוסר העניין של הישראלים בשטחים. למרות זאת, הימין, בחסות נאשם בפלילים שנלחם על הישרדותו הפוליטית, ובחסות גנץ אחד שנקלע לסיטואציה, ממשיכים לבצע מחטפים, ובדיעבד לטעון כי הם מגשימים את רצון העם. מי יאמר אחרת, התקשורת? בתי המשפט? הם ממילא שמאלנים.