(נכתב בשיתוף הליברלים במרצ)

בהיותו שר אוצר בשנת 2003, סיפר נתניהו את אחד ממשליו המפורסמים, לפיה הכלכלה הישראלית היא ״איש שמן, שנסחב על גבו של איש רזה״. המטרה של נתניהו כשר אוצר, בהתאם למשנתו הנאו-ליברלית, שהוא נתפס כאחד ממייצגיה הבולטים בהיסטוריה העולמית, היא ״לעשות דיאטה״ לאיש השמן. ואכן, בתור שר אוצר, עשה נתניהו מהפכות, שממרחק הזמן, כל אחת מהן נראית יותר רדיקלית מן השנייה: העברת קרנות הפנסיה הגירעוניות של ההסתדרות לחברות ביטוח פרטיות. הפיכת אל על לחברה ציבורית. הפרטת בנק דיסקונט. הפרטת בזק. הורדת מיסים נרחבת ואמיתית. קיצוץ במגזר הציבורי והורדת כוחה של ההסתדרות. הפחתה בקצבאות בצורה אמיתית, והרשימה ממשיכה.

התוצאת של המהלכים אכן היו ניכרים: היקף ההוצאה הממשלתית בישראל פחת מכ–48% מהתוצר ב–2002 לכ–40% בלבד ב–2017 — קיטון של כ–100 מיליארד שקל בשנה בהיקף ההוצאה הממשלתית. במידה רבה, נתניהו עשה את מה שאמר שהוא יעשה, ועשה את מה שהוא מאמין בו. מבחינת נטיית הלב שלו, היה זה ״נתניהו האמיתי״ והוא פעל באופן אמיתי למימוש האידיאולוגיה הליברלית (מבחינה כלכלית בלבד) שלו. אולם נתניהו של השנים האחרונות הוא לא ליברל, הוא הלכה למעשה אנטי-ליברל. 

״מר כלכלה״

ברמה הכלכלית, דוגמה בולטת לכך כאמור היא בנושא הקצבאות: ב-2015, לאחר כהונת לפיד היה שר אוצר, נתניהו ביטל את הקיצוצים שלפיד יזם בקצבאות האברכים, וכפה על אזרחי המדינה לממן עוד שישה מיליארד שקלים לימודי תורה של אברכים, מה שיתרום לכלכלה, גם לשיטת נתניהו עצמו, קצת פחות מתפילות גשם. כמו כן, נתניהו העלה את קצבאות הילדים, נגדן הטיף כמעט מאז שהחל להטיף. נתניהו עשה את זה לא כי הוא חושב שזה נכון כלכלית, אלא כדי לשמר את בלוק החסינות הפוליטי שלו. אנחנו אפילו לא נתחיל לפרט על העברות כספים ל”חינוך יהודי”, הגדלת תקציב הביטחון בצורה חסרת תקדים, קידום ״היטל היצף״ על המלט, כניעה לדרישות השוטרים, שימור הוועדים הגדולים ועוד. הרשימה לא נגמרת, כי נתניהו ימשיך לעשות הכול כדי לרצות את מוקדי הכוח בנסיונותיו להתחמק מהדין ולהישאר על הכיסא.

במישור חיי הפרט? יוק

במישור החברתי, נתניהו לא הקטין את התערבות המדינה בחיי הפרט, בזמן שמדינות המערב הלכו לכיוון של שוויון בנישואין והפרדת הדת מהמדינה, נתניהו שימר נורמות הומופוביות עתיקות ימין וממשלתו נאבקה בכל הישג להט”בי (למעט תמיכה במצעדי גאווה למטרות תיירות). במקום לקדם את חופש הביטוי, נתניהו בשנים האחרונות מאמץ עמדות של ימין סמכותני ותומך בהעברת חוקי השתקה למיניהם: חוק העמותות, חוק החרם, חוק הנכבה. כל אלו חוקים שנועדו לסמן אויבים של השלטון ולהצר את צעדיהם. גם כלפי האזרחים הערבים בישראל נתניהו נקט מדיניות אנטי ליברלית של סימון והוצאתם מהמגרש הפוליטי באמצעות הכפשת נציגיהם כתומכי טרור, דהליגטימציה לזכותם להצביע ונסיונות לפסול את נציגיהם מלרוץ לכנסת. מה ליברלי בזה? כלום. 

הכובש

הדברים בולטים ביתר שאת מבחינה מדינית. נתניהו העמיק את השליטה הצבאית הישראלית בשטחים, והמשיך לדכא את חירותם של הפלסטינים. במקום לנצל התפתחויות מדיניות חיוביות לשלום, משא ומתן או מתן יותר חירויות אזרח ופרט, הוא השתמש בתקופת השקט כדי להעביר “חוק הסדרה” אנטי ליברלי מעין כמוהו, שמאפשר הפקעה כמעט ללא תנאים של קרקעות פרטיות של פלסטינים, והעברתן ליהודים. נדגיש, אי אפשר לתמוך בזכות לקניין ובו זמנית לתמוך בחוק ההסדרה (אף שנפסל בסופו של דבר). בזמן הזה נתניהו גם ביצע סיבובי לחימה בעזה שהובילו להרוגים פלסטינים וישראלים, לא הקל את המצור, ולמעשה הראה שמבחינתו ללא יהודים אין זכות לחירות. גם התוכנית המדינית שנתניהו מתיימר לתמוך בה לא נותנת מענה לסוגיות האלו, ואם תיושם הפלסטינים יהיו במקרה הטוב אזרחי בנטוסטנים ללא כלכלה עצמאית, ללא זכויות אזרח, וללא יכולת לקשרים דיפלומטיים, ובמקרה הרע נתינים חסרי זכויות אזרח תחת שליטה ישראלית. מנגד, יש שיצביעו על ההסכמים שלו עם מדינות המפרץ: אנחנו תומכים בכל נורמליזציה ושלום, אבל זה לא מקטין מהפגיעה בחירות שנתניהו מעולם לא מנע או התנגד לה. 

לכך יש להוסיף את השחיתויות של נתניהו: נתניהו מצפה שהמדינה תממן עבורו כל היבט בחייו, גם אין לכך גרם של זיקה לתפקידו של ראש ממשלה ועוד מעז לדרוש הטבות מס בגין ההטבות האלו. בתקשורת, כאשר במקום לדאוג לתחרות ושבירת המונופולים, הוא קידם תקשורת מטעם באמצעות הצעות שוחד לידיעות אחרונות ורפורמות בשוק האינטרנט כדי לקבל סיקור אוהד בוואלה!. נדגיש, הבעיה בשחיתויות האלו היא לא המחיר הכלכלי (המזערי יחסית) שלהן אלא הנורמות הפסולות שהן מייצרות בשירות הציבורי. איך נוכל לדרוש קיצוץ בביורוקרטיה כאשר נתניהו מנצל אותה לטובתו האישית? איך נוכל לתמוך בהפרטות כאשר יש סיכוי שנכסים ציבוריים יגיעו לידיים של מקורבים מושחתים? איך אפשר לדבר על שוק חופשי כשנתניהו מוכן לעקם אותו בשביל עוד אייטם מסכן בתקשורת? 

ועכשיו, כשנתניהו נתפס בקלקלתו, האם נתניהו יורד מהבמה ומתנצל? ממש לא, נתניהו בחר במסע צלב כנגד מערכת אכיפת החוק ושולח את אנשיו לעלות עם “D9 על בית המשפט העליון”. במילים אחרות, נתניהו מוכן לרסק את הבלמים והאיזונים בישראל שלעתים קרובות מגנים על החירויות של כולנו- לא כדי לתקן חלילה, אלא רק כדי למלט את עצמו מהדין. 

בגלל כל הסיבות הללו, נתניהו הוא גורם שלילי כלפי החירות של אזרחי ותושבי ישראל, והוא צריך ללכת. אנחנו מציעים לחברינו הליברלים במפלגות ובתאים השונים להביט למציאות בעיניים, ולראות את נתניהו כמו שהוא: לא אידיאולוג ואיש חזון ליברלי, אלא צל חיוור ומבוהל מן הדין, אשר מוכן לפגוע בחופש של כולנו, בכל המישורים האפשריים, רק כדי לא להיכנס לכלא ולשמר כוח לעצמו.