האם בכל זאת הדה-לגיטימציה לרשימה המשותפת מוצדקת?

פסילת המשותפת על הסף, משמע פסילתו של כל הציבור הערבי, היות והציבור הערבי תומך ברשימה המשותפת באופן גורף. עכשיו יש הנחה נוספת שצריך להתמודד איתה, כדי להגיע למסקנה מבוססת בנוגע להצדקתה של פסילת הרשימה: האם הרשימה המשותפת תומכת טרור? ואם כן, אולי זה מוצדק לפסול את הציבור הערבי?

ובכן, שאלת מהותה של הרשימה המשותפת היא מורכבת. כפי שכבר כתבתי, בתוך הרשימה המשותפת יש גורמים אשר תומכים בטרור. אין טעם לייפות את זה, צריך להתמודד עם המציאות כפי שהיא. סיעת בל״ד (למצער), תומכים בזכותם של הפלסטינים להתנגד התנגדות מזוינת לכיבוש. הרשימה אמנם מגנה אלימות, אולם מבחינתם האלימות מגיעה קודם כל מצה״ל בעצם הכיבוש, ולפלסטינים זכות להתגונן מפניו בצורה אקטיבית (טרור? לוחמי חופש? מה שתחליטו). לכן, להרבה אנשים קל להגיד: טוב, הם תומכים בטרור, טרור זה רע, אז זה בסדר לפסול את המשותפת על הסף. 

על כך אני רוצה לומר שני דברים: הראשון, התמיכה של בל״ד (או המשותפת בכללה, תלוי את מי שואלים) בטרור היא רטורית בלבד. כלומר, אם שואלים אותם, אז הם נגד הכיבוש, ובעד זכותם של הפלסטינים להגן על עצמם. בדעה שלהם, זה מה שהם מאמינים בו. הם לא עושים שום דבר אקטיבי בנדון. אולם מבחינה מהותית, מה שהמשותפת עושה הוא לייצג את הציבור הערבי ועמדותיו. ההצהרות הבעייתיות מבחינתן הן בשוליים ביחס למהותה של המפלגה.

הנקודה שלי, היא שבכל הנוגע למשותפת, לוקחים את השוליים והופכים אותו לעיקר. נשמע מאולץ? לא כשמתחילים לעשות השוואות. אם ניקח התבטאויות עבר של פחות או יותר כל פוליטיקאי בכנסת, נמצא דברים חמורים לא פחות: בצלאל סמוטריץ׳ אמר למשל “אני הומופוב גאה״. הוא גם אמר למשל: ״טבעי שאשתי לא תרצה לשכב ליד מישהי שהרגע ילדה תינוק שאולי ירצה לרצוח את התינוק שלה עוד עשרים שנה. הכי טבעי והכי נורמלי בעולם״. למה אף אחד לא אומר ברצינות שאסור להקים ממשלה שנתמכת על ידי בצלאל סמוטריץ׳? הסיבה היא שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל על החלק של  ה״הדמוקרטית״ אפשר להתפשר הרבה יותר בקלות. על החלק של היהודית? חליעה לאללה.

דרעי למשל הוא עבריין מורשע. למה אף אחד לא אומר, איך אפשר לשבת בממשלה עם עבריין מורשע? (כלומר, יש כאלה שאומרים, אבל אז מוקיעים אותם כשמאלנים ולא צריך להתמודד עם הטענות שלהם). למה לא אומרים שישיבה עם דרעי משמע תמיכה בפשע? למה לא אומרים שזו יריקה בפרצוף למשטרה ולמערכת המשפט? שוב, כי מותר לדרוך על ״היהודית״, אבל מ״הדמוקרטית״ לאף אחד לא אכפת.

עולם הפוך

הדבר השני שאני רוצה לומר על הדה-לגיטימציה של המשותפת, הוא שהשאלה לא צריכה להיות, האם המשותפת מייצגת את הציבור הערבי או לא, אלא מדוע שהציבור הערבי בכלל יאמין שיש איזושהי מפלגה שרוצה בטובתו, שהיא לא הרשימה המשותפת. רוצה לומר, גם אם נניח והמשותפת תומכת טרור, ו-20% מהערבים עדיין מצביעים כמעט פה-אחד לרשימה המשותפת, מה זה אומר על השלטון שלנו? על החברה הישראלית? לדעתי לפחות, זה אומר שערביי ישראל אמנם רוצים לחיות את חייהם, אבל מבחינה אתנית הם מחוברים לאתניות הערבית-פלסטינית. ממשלת ישראל בעצם אומרת שהדעה בנושא של 20% מהמדינה, ותכלס, הרבה יותר מזה, שהרי רבים תומכים בפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, בכלל לא נחשבת.

ערביי ישראל פשוט חיים בספרה אחרת, נפרדים מאיתנו. נכון, יש המון דוגמאות לדו-קיום, ואני יודע שיש לכם מקום של ערבים ממש נחמד ושאתם מתים על החומוס שלהם, וגם יש לכם חבר ערבי ותראו מה הולך בעכו וחיפה וזה. כל אלה דוגמאות שאינן מעידות על הכלל, והוא שערביי ישראל מתקיימים במציאות נפרדת מבחינות רבות, ומרגישים שהשלטון פשוט עוין אותם. שלטון שלמשל מחוקק חוק שנועד לפגוע רק בהם, חוק קמיניץ, וברגע שגילו שהוא עשוי להיות מופנה גם ליהודים, מיד הוסכם כי יש לבטלו (מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח?!). 

ממשלת ישראל תמשיך לדכא את ערביי ישראל, ותמשיך לעשות ככל שביכולתה כדי לסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית, ולהותיר אותנו בסכסוך נצחי. גם גנץ לא מתנגד להנחות היסוד האלה, ובוודאי שלא ליברמן. כל שנותרו הן הרשימה המשותפת והרשימה של העבודה-גשר-מרץ, שהתפרקה גם היא עם עזיבתה של אורלי לוי, ובכנסת הבאה היא תשפיע על החקיקה פחות מהשקשוקה שמוכרים במזנון הכנסת. משום כך, לא נותר אלא להצביע משותפת.