שאלות ותשובות בנושא הסיפוח

המשמעות של מהלך הסיפוח הוא החלת החוק של מדינת ישראל, על מקום שאינו חל בו (לפחות רשמית) נכון לעת הזו. נכון לעכשיו, לא ברור אילו שטחים יסופחו, היות ונתניהו שומר את הקלפים קרוב לחזה, עד כדי כך שאפילו במערכת הביטחון אינם יודעים מהי בדיוק תוכניתו של ראש הממשלה, ואין לה אפשרות להיערך לכך כראוי.

• המונח ״החלת ריבונות״ הוא שם מכובס לסיפוח- ״החלת ריבונות״ מבקשת לרמוז שהשטח ממילא כבר שייך לנו, והממשלה מצהירה על המובן מאליו והטבעי. עם זאת, המונח סיפוח מצביע על כך שהשטח אינו שלנו, אלא שאנו לוקחים אותו בכוח.
• המילה סיפוח מעוררת אנטגוניזם, ולכן מעדיפים להצניע אותה בימין- המילה סיפוח מעוררת קונוטציות שליליות: אנשים עשויים לחשוב על ה״אנשלוס״, הסיפוח של אוסטריה על ידי היטלר לפני מלחמת העולם השנייה, או הסיפוח של חבל הסודטים בהסכם מינכן, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. המילה סיפוח מזכירה גם את הסיפוח האלים של רוסיה בחצי האי קרים באוקראינה (גם פוטין טען כי קרים תמיד היה חלק מרוסיה, ואף כי קרים עבור הרוסים הוא כמו הר הבית ליהודים). במילים אחרות, סיפוח נשמע כמו מה שהוא באמת: כיבוש.

הסיפוח אסור לפי המשפט הבינלאומי- מבחינת החוק הבינלאומי, מדובר בכיבוש: סעיפים 43 ו-55 לאמנת האג (האמנה בדבר הדינים והמנהגים של מלחמה ביבשה לרבות תקנות בקשר לדיני ומנהגי המלחמה ביבשה, אשר נחתמה בהאג בשנת 1907), כאשר שטח נכבש, אסור לשנות את המצב המשפטי באותו שטח (כלומר, אסור ״לספח״), ויש להשאיר את המצב החוקי הקיים כפי שהוא. סיפוח עומד בסתירה גם לאמנת ג׳נבה הרביעית, שם נאמר כי מדינה כובשת, לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שנכבש על ידה״. גם אם ארה״ב תהיה נכונה להכיר בסיפוח השטחים, הדבר אינו מעלה או מוריד מבחינת החוק הבינלאומי.

• הסיפוח יפגע קשות בזכויות הפלסטיניים- הסיפוח ייתן כלים חוקיים (מבחינת החוק במדינת ישראל לפחות) להעמיק את הפגיעה הקיימת בפלסטיניים כבר היום. לפי הערכות, סיפוח יאפשר למתנחלים להפקיע אדמות פלסטיניות ורכוש פלסטיני בקלות (למשל על ידי החלת חוק נכסי נפקדים בשטחים, שאינו חל שם כיום), לעקור יחידים מביתם, ולהגדיל את כוחן של הרשויות המקומיות של המתנחלים, כך שיוכלו לפתח תשתיות על חשבון אדמה פרטית של פלסטיניים.
• הסיפוח יכונן אפרטהייד רשמי בישראל, ויהפוך את ישראל ללא דמוקרטית- גם כיום החוק בשטחים מפלה בבירור את הפלסטיניים, בין אם באופן רשמי, ובין על ידי פרקטיקה נוהגת בפועל. עם זאת, ישראל טענה תמיד שהחזקת השטחים נעשית באופן זמני, וכל פגיעה בפלסטינים, לפחות מבחינה רטורית, הוצדקה על ידי נימוק בטחוני. סיפוח יעגן את האפליה בחקיקה רשמית של מדינת ישראל, ימוטט את הטענה בדבר זמניות, ויכונן משטר אפרטהייד על מלא: מצב בו שתי אוכלוסיות הנבדלות זו מזו על משום מוצאן האתני בלבד, יהיו כפופות לדין שונה ונפרד לכל אחת מהן. זו ההגדרה המיידית ביותר לאפרטהייד שניתן לתאר. המשמעות היא שישראל אולי תישאר מדינה יהודית, אבל היא לא תוכל עוד להיקרא דמוקרטית, היות ומדינת אפרטהייד לא יכולה להיקרא עוד דמוקרטית. 

• הסיכוי לשלום עדיין קיים- העובדה שהשלום אינו באופק, אינה אומרת שהשלום כבר אינו אפשרות. הרשות הפלסטינית מחויבת לפתרון שתי המדינות גם כיום, וכבר הביעה הסכמה לוויתורים רבים, למשל הסכמה פלסטינית לחילופי שטחים, הסכמה לפירוז המדינה, הסכמה לפשרה בירושלים, בנושא הפליטים ועוד. גם כיום, אבו מאזן ואנשי הרשות, נכונים להסדר מדיני על בסיס גבולות 67, ובירה פלסטינית במזרח ירושלים.  מי שרחוק מכך היום היא ממשלת ישראל, ולראיה "תוכנית" הסיפוח.
• הסיפוח עשוי להביא לסופה של הרשות הפלסטינית- גם אם לא נראה כרגע שיש סיכוי לשלום, ממש לא עדיף לספח. המצב הקיים בו הסכמי אוסלו עדיין תקפים, מאפשר למרות הכיבוש, הפרדה כזו או אחרת בינינו ובין הפלסטינים, כאשר לפלסטינים יש שלטון עצמי (אף על פי שהוא מוגבל) שמקיים תיאום ביטחוני עם ישראל, ודואג לעניינים הפנים פלסטינים. המצב הזה לא יישאר כפי שהיה: סיפוח יבטל דה פקטו את הסכמי אוסלו, ואת זכות קיומה של הרשות הפלסטינית, מה שיגרום לכך שישראל תצטרך להשתלט יותר ויותר על היישובים הפלסטינים, וההפרדה שכביכול קיימת היום תלך ותתפורר, ונחזור לימי השלטון הצבאי שהיה לפני הסכמי אוסלו, עד שנגיע לסיפוח מלא של מיליוני פלסטינים. מרגע שתיעלם הרשות, מדינת ישראל תיאלץ להכריע בכמה שאלות קשות, שאין להן תשובה טובה: איזה חוק יחול בשטחים? מי יהיה אחראי על התשתיות והשירותים החברתיים של הפלסטינים? מהן הזכויות הפוליטיות שהפלסטינים יקבלו? אף תשובה אינה טובה.
• הסיפוח עשוי להביא לסיום הסכם השלום עם ירדן- עבדאללה מלך ירדן כבר הזהיר את ישראל שהסיפוח מסכן את מערכת היחסים בין המדינות (בה מרבית האזרחים הם פלסטיניים).
• הסיפוח עשוי להבעיר את השטח הפלסטיני- מבחינה ביטחונית, מדינת ישראל יודעת בשנים האחרונות עדנה יחסית. במידה רבה, עדנה זו הגיעה כתוצאה משיתוף פעולה בין הרש״פ לבין צה״ל. אם הרשות תחדל מקיומה, יפסק אותו שיתוף פעולה. כמו כן, הרחוב הפלסטיני צבר זעם כנגד מדינת ישראל, היות וחייהם אינם משתפרים, בניגוד לצמיחה הכלכלית שחווה ישראל, והשאיפה למדינה משלהם הולכת ומתרחקת עם הזמן. אקט מתריס כמו סיפוח עשוי להבעיר אינתיפאדה אמיתית ואלימה כנגד ישראל, והרש״פ עצמה עשויה להשתתף בה, היות ולא יהיה לה עוד מה להפסיד. 
• בסיפוח אין שום תועלת- הסכנות הרבות בסיפוח, קרי פריצתה של אינתיפאדה או מלחמה, גינוי ובידוד בינלאומיים, האפשרות של קריסת הרשות הפלסטינית, עולות בהרבה על היתרונות בסיפוח, שהם למעשה לא קיימים. הסיפוח נועד להגשים חזון משיחי, ו״התועלת״ ממנו היא בסמליות שלו: נוכל לומר שהשטחים הם ״שלנו״.
• הסיפוח יפגע בנורמליזציה של ישראל עם העולם הערבי- העולם הערבי אינו מתעניין כיום במיוחד בעניין הפלסטיני. עם זאת, סיפוח מהווה צעד כל כך קיצוני, שהוא עשוי לפגוע בנורמליזציה שישראל מנסה לקדם עם מדינות ערב מתונות, ונתניהו אף מתגאה בה לא פעם. במאמר מיוחד לידיעות אחרונות, כתב שגריר איחוד האמיריות בוושינגטון: 
•  

״סיפוח יהפוך על ראשן, בוודאות ובאופן מיידי, את כל השאיפות הישראליות לקשרי ביטחון, כלכלה ותרבות משופרים עם העולם הערבי ועם איחוד האמירויות. ישראל ואיחוד האמירויות הן מדינות עם שניים מהצבאות המוכשרים ביותר באזור, עם דאגות משותפות בנוגע לטרור ולתוקפנות, ועם יחסים ארוכים ועמוקים עם ארצות הברית. הן היו יכולות ליצור שיתוף פעולה ביטחוני קרוב ואפקטיבי יותר. בהיותן שתי המדינות בעלות הכלכלות המתקדמות והמגוונות באזור, הרחבת העסקים והקשרים הכלכליים ביניהן הייתה יכולה לקדם צמיחה ויציבות בכל רחבי המזרח התיכון. העניין המשותף שלנו בנושאים כמו שינוי אקלים, ביטחון, מזון ומים, טכנולוגיה ומדע מתקדם – יכול להמריץ עוד חדשנות ועוד שיתופי פעולה. בהיותה מרכז של חברות תעופה בינלאומית, לוגיסטיקה, חינוך, תקשורת ותרבות, יכולה הייתה איחוד האמירויות להיות שער פתוח שמחבר את ישראל לאזור ולעולם״.

הסיפוח לא יאפשר את קיומו התיאורטי של פתרון שתי המדינות- אף על פי שגורמים מימין מתנגדים לסיפוח, היות והוא כביכול בא כחלק מתוכנית שתאפשר הקמתה של מדינה פלסטינית, למעשה, זה בדיוק מה שהסיפוח שואף למנוע. מי שיקרא את תוכנית טראמפ, יראה שני דברים ביחס לפלסטינים. ראשית, כדי לקבל ״מדינה״, הם יצטרכו לעבור סדרת תנאי כניעה שהפלסטינים לעולם לא יוכלו לקבל כפי שהם. שנית, גם אם תיאורטית הפלסטיניים יעמדו בסדרת תנאים בלתי אפשרית, מדינה זו לא תהיה. ראו את דבריו של מיכאל ספרד בעניין זה: 

״מדובר בישות שאין לה שליטה על תנועה של אנשים וסחורות אליה וממנה (לישראל יש), שאין לה שליטה על המרחב האווירי שלה (לישראל יש), שאינה רשאית לחתום על הסכמים ואמנות מסוגים מסוימים, שזכותה להצטרף לארגונים בינלאומיים מוגבלת ושאפילו סמכויותיה בתחום התכנון והבנייה כפופות לווטו ישראלי באזורים הקרובים לגבול אתה (כמעט בכל מקום).זו מדינה כמו שתרנגולת היא ציפור. יש לה כנפיים ומקור, אבל לא באמת יכולת לעוף״.

• הסיפוח יפגע ביכולת של מדינת ישראל להגן על גבולותיה– תוכנית הסיפוח כאמור טרם נחשפה במלואה. עם זאת, מרבית הפרסומים מדברים על סיפוח בקעת הירדן. לפי המפות שפורסמו בעניין, ולפי עיקרון המפתח בתוכנית המאה (שהיא כביכול הזרז שמעניק לגיטימציה למהלך הסיפוח המתקרב), אף פלסטיני ואף יהודי לא יעזוב את ביתו. אם כך, המשמעות היא מובלעות שטחים של כפרים פלסטיניים בתוך שטחי מדינת ישראל שסופחו, ואף כ-15 התנחלויות שיישארו בתור מובלעות בתוך השטח הפלסטיני. השאלה הראשונה היא בעניין גבולות השטח. כך כתבו גלעד שר ופרופ' גדעון ביגר ל-Ynet: 

״האם קווי הגבול האלה אמורים להיות פתוחים – ויאפשרו מעבר חופשי בין ישראל למדינה הפלסטינית – או קווים סגורים, שרק דרך מעברים מפוקחים יוכלו התושבים לנוע ממדינה אחת לאחרת? אם הגבול יהיה פתוח – מה ימנע ממאות אלפי פלסטינים לעבור לישראל ללא פיקוח? ואם הקווים יהיו סגורים – איך תימנע תנועה אפשרית זו? האם תוקם גדר לאורך יותר מ-1,000 ק"מ של גבול מפותל? האם יוצבו חיילים ושוטרים כדי לאבטח כנגד מעבר בלתי חוקי?״

• הסיפוח יפגע אסטרטגית בביטחון של ישראל מכיוון מזרח- ההצדקה היחידה שנתניהו נותן לסיפוח השטחים היא בטחונית. עם זאת, בין אם יהיו גבולות פיזיים ובין אם לאו, המשמעות היא שישראל תצטרך כוח אדם צבאי עצום כדי לאבטח את הגבולות המזרחיים שלה, שצה״ל הוריד בו הילוך משמעותית בשנים האחרונות עקב שקט ביטחוני. מעבר לכך, הצידוק העיקרי לכך מתמקד בעומק האסטרטגי, בכך שהבקעה היא חגורת המגן של ישראל בגבולה המזרחי. עם זאת, לפי ד״ר שאול אריאלי, "הסכם השלום שרבין השכיל לחתום ב-94' העניק לנו מענים ביטחוניים טובים יותר. לא נהר הירדן הוא גבול הביטחון של ישראל, אלא הגבול המזרחי של ירדן עם עיראק״. הסיפוח המסתמן, דווקא מסכן את הסכם השלום האפקטיבי שיש למדינת ישראל עם ירדן, ועשוי תיאורטית להחזיר אותנו ביטחונית לתקופה של לפני מלחמת ששת הימים. 

• מרבית הציבור מתנגד למהלך הסיפוח- סקרים מצביעים שוב ושוב על כך שמרבית העם מתנגד למהלך של סיפוח חד צדדי, ופחות מחצי מן האוכלוסייה היהודית (כלומר, גם בניכוי ערביי ישראל). מעבר לכך, יש יסוד סביר להניח שמרבית העם ממילא לא מתעניין במה שקורה מעבר לקו הירוק, ומלבד המתנחלים וקרובי משפחתם, מרבית העם מבקר שם בעיקר במהלך שירותו הצבאי, אם בכלל היה שם מעולם. מנגד, החברה הישראלית באופן עקבי תומכת בפתרון שתי המדינות, פתרון שדה פקטו לא יהיה אפשרי יותר לעולם לאחר מהלך הסיפוח. בכתבה שפורסמה לאחרונה בחדשות 12, נראה כי גם מרבית תושבי בקעת הירדן עצמם חוששים מהשלכות הסיפוח על ביטחונם ועל פרנסתם.
• הציבור לא הצביע בעד הסיפוח בבחירות האחרונות- בנוגע לתמיכה פוליטית במהלך, חשוב להדגיש שלמרות שהסיפוח מובל על ידי מרבית נציגי העם בפרלמנט, בפועל חלק גדול מאותם חברי כנסת שקיבלו ייפוי כוח מן העם לפעול בשם, קיבלו מנדט מן העם על בסיס הצהרות הפוכות לחלוטין מאלו שהם מקדמים כעת. משום כך, התמיכה הפוליטית בסיפוח בפרלמנט, אם תהיה כזו, אינה מלמדת כהוא זה על תמיכתו של העם במהלך.

• זה לא נכון שלא קרה דבר- האם המצב כיום עם הפלסטינים יציב? האם הגענו לנחלה? קשה לקבל טענה שלא קרה דבר. לא רק הסיפוח של ירושלים המזרחית גרם לכך, אולם מדובר במהלך שהוא חלק מן ההסתבכות הכללית של ישראל בשטחים עד היום.
• העולם לא מכיר גם בסיפוחים שבצעה ישראל בעבר- לאחר מלחמת ששת הימים קבעה מדינת ישראל הסדר חוקי, לפיו בשטחי ירושלים המזרחית וברמת הגולן יחול החוק של מדינת ישראל. בשנת 1981 חוקקה חוק שסיפח את רמת הגולן, וחוק יסוד שסיפח את שטחי מדינת ישראל באופן רשמי. עם זאת, העולם לא מכיר חוקית בסיפוח שנעשה במזרח ירושלים (החלטה 478 של מועצת הביטחון של האו״ם) ובסיפוח של רמת הגולן (החלטת 497 של מועצת הביטחון של האו״ם). 
• הסיפוחים בעבר אפשרו לאוכלוסייה המסופחת להפוך לאזרחים- תושבי ירושלים המזרחית ותושבי רמת הגולן הדרוזים קיבלו מעמד של תושבי קבע לאחר הסיפוח, עם אפשרות להפוך לאזרחיה של מדינת ישראל באופן מלא (מה שנתניהו הצהיר במפורש שלא יעשה בסיפוח כעת). 
• סיפוח רמת הגולן וירושלים המזרחית הפלה את האוכלוסייה המסופחת- גם כיום, מצבן של השכונות הערביות הינו בכי רע, ולמרות שעברו יותר מ-50 שנה, נותרו בפועל מחוץ למדינת ישראל מבחינות רבות. כמו כן, הדרוזים ברמת הגולן עדיין מסרבים להכיר בישראל, ורבים מקיימים קשרים עם משפחתם שנותרה בסוריה (זאת להבדיל כמובן ממרבית הדרוזים במדינת ישראל, שאינם מרמת הגולן, שאכן נטמעו בחברה הישראלית). אם שטח כה קטן ואוכלוסייה בהיקף קטן לא נקלטו עד היום, תארו לעצמכם את סיכויי ההצלחה של סיפוח כלל הגדה המערבית. 
• המצב הפלסטיני שונה כיום, והחברה הפלסטינית לא תהיה מוכנה ״לספוג״ סיפוח- הסיפוח שנעשה בתחילת שנות ה-80 היה לפני האינתיפאדה הראשונה, על כל תהליכי העומק שהובילו אליה בארץ ובעולם. לא סביר כי החברה הפלסטינית בימינו, עם תודעה בינלאומית וחשיפה לתקשורת ולרשתות החברתיות, תקבל בהכנעה מהלך שכזה, שגוזר עליהם לעד לחיות כאזרחים סוג ב׳.

• טיעוני הימין בדבר אוסלו הם דמגוגיים ומוטעים- גורמים בימין מנסים להאשים פחות או יותר כל דבר רע שקרה אי פעם בהסכמי אוסלו (אפילו בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל). הימין מנסה לצייר תמונה לפיה השמאל הבטיח ורדים ושושנים, ומציאות אוסלו הוכיחה לכולם שהשמאל הוזה בתפיסתו, ולכן אסור עוד ללכת שבי אחר ״הבטחות השמאל״ (מעניין לציין כי מן הזווית הפלסטינית, ישנם קולות המאשימים את המנהיגים הפלסטיניים שהלכו להסכמי אוסלו, שהרי מבחינתם, העם הפלסטיני רק הפסיד מכך). הלקח של הימין כמובן הוא שצריך להעמיק את האחיזה בשטחים במקום לוותר על שטחים. עם זאת, המציאות היא שהפיגועים שנעשו בתקופת אוסלו נעשו על ידי חמאס, קרי אלו שמתנגדים לכל הסכם עם ישראל מאז ומתמיד (כלומר, הימין הישראלי-אידיאולגי, אשר דוחה כל פרגמטיזם, ניצב מאז ומתמיד באותה עמדה של אלו שמתנגדים להסכם גם מן הצד הפלסטיני).  מעבר לכך, אוסלו במידה רבה הוא הביא להפחתת הטרור, בצורה של העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני עם הפלסטינים שנמשך עד היום (ועשוי להיפסק באופן אמיתי בעקבות הסיפוח). הסכמי אוסלו קבעו מתווה זמני להמשך פתרון הסכסוך, אולם המתווה הופסק בסופו של דבר על ידי מתנגדי ההסכם. הניסיונות להציג את הסכמי אוסלו ככאלו שנועדו לכישלון מראש, וכהוכחה לכך שלא ניתן לעולם להגיע לשלום עם הפלסטינים, מהווים פישוט-יתר דמגוגי של ההיסטוריה והמציאות, ונשענים על הנחות מוצא גזעניות. אף אחד לא טוען שהשלום הוא משימה קלה. עם זאת, השאלה מהן החלופות הניצבות בפני ישראל. נכון להיום, בימין טרם הציגו חלופה שלמה ומלאה לשאלה הפלסטינית (פשוט משום שאין תשובה כזאת).

• השמאל לא תמך בהתנתקות כמהלך חד צדדי- אין לכחד כי רוב מחנה השמאל תמך בהתנתקות. עם זאת, מרבית השמאל גם מתח ביקורת על כך שהמהלך נעשה באופן חד-צדדי (מה שתרם לכך שהחמאס עלה לשלטון ברצועה שנתיים לאחר מכן). לא היה סביר לצפות כי ההתנתקות תפסיק את הטרור מעזה, שהרי לא לשם כך היא נועדה: ראש הממשלה דאז שרון יזם את ההתנתקות, דווקא כדי למנוע תהליך של הסכם שלום עם הפלסטינים, ולאפסן את התהליך המדיני בפורמלין. למרות זאת, ההתנתקות בפועל הביאה להפחתה במספר הישראלים ההרוגים כתוצאה מטרור היוצא מרצועת עזה. אגב, גם כיום, נתניהו עושה ככל שביכולתו כדי לחזק את החמאס בעזה, רק כדי שהרשות הפלסטינית לא תוכל לקבל שליטה ברצועה, וישראל תהיה ״בסכנת שלום״.
• גם אם נתעלם מן האזהרות, בסיפוח אין יתרונות- גם כעת בתקופה שלפני הסיפוח, השמאל מזהיר כי הסיפוח יכול להביא לאסון על ישראל: אינתיפאדה, מלחמה, בידוד בינלאומי, מיטוט הרשות והקמת משטר צבאי בשטחים. האמת היא שלמרות שיש ראיות משכנעות ביותר בדבר הסכנות שבסיפוח, אף אחד לא יודע עד הסוף מה יקרה במציאות. אולם הסיפוח אינו מציע יתרונות או סיכויים, רק חסרונות, ובשם מה? בשם תפיסה עליונה ואדנותית של הימין כלפי הפלסטינים, ולא שום דבר אחר.

חלק מן האפשרויות העומדות בפני הממשלה הן סיפוח מדורג או סיפוח חלקי של השטח, סיפוח רק גוש עציון, רק שטחי C, רק בקעת הירדן וכדומה. על כך כמה השגות:

• אין באמת דבר כזה סיפוח חלקי– כל השטחים שמעבר לקו הירוק, לרבות כל גושי ההתיישבות (מעלה אדומים, גוש עציון, בקעת הירדן) לא הוכרו כחלק ממדינת ישראל על ידי רוב העולם בהחלטות ובהסכמים שהיו בעבר וישראל חתומה עליהם (לרבות אוסלו). גם מדינת ישראל עצמה, חתמה על הסכמים בינלאומיים רבים שמחריגים את ההתנחלויות. 

• הפלסטינים לא צפויים להשלים עם סיפוח כלשהו– כל סיפוח צפוי להביא כאמור להבערת השטח, לקריסתה של הרשות הפלסטינית, ולהשתלטות הולכת וגוברת של ישראל על הגדה על מנת למנוע התבססות של גורמים קיצונים ועוינים. כל סיפוח צפוי להביא לקריסת התזה של שתי המדינות, לכן סיפוח חלקי לא מעלה ולא מוריד מבחינת נזקי הסיפוח האפשריים.
• הגיאוגרפיה לא מאפשרת– שטחי C (אשר בהסכמי אוסלו נותרו בשליטת ישראל המלאה)' כולאים בתוכם כמאה וחמישים מובלעות ללא רציפות טריטוריאלית. לא ניתן יהיה לכונן בשטח הזה אוטונומיה עם הנהגה פלסטינית כנועה שתסכים לשלוט בשטח הזה. משום כך כל נסיון לייצר גבול הפרדה בינו לבין מדינת ישראל מועד לכישלון. ניתן לצפות גם בסרטון תשובה לתוכנית בנט לסיפוח שטחי C, לראות את הבעייתיות בנושא זה.

• הוצאות בטחוניות בטווח הקצר– הגדלת תקציב הבטחון עוד יותר ממה שהוא היום, כדי להתכונן לערעור המצב הקיים ולהתנגדות אלימה בכל רחבי הגדה ועזה, וגם כדי לשמור מפני ערעור היציבות בגבולות ירדן ומצרים. וכל זה כמובן יבוא על חשבון הצרכים הבסיסיים ביותר שלנו, ועוד בתקופת משבר כלכלי.

• הוצאות בטחוניות בטווח הארוך– כפי שנאמר, בעקבות קריסת הרשות הצפויה עקב הסיפוח, ישראל תצטרך לשלוט יותר ויותר בחייהם של הפלסטינים ולדאוג לצרכיהם, מה שבאופן בלתי נמנע יצריך משאבים כלכליים רבים. 

• פגיעה בהסכמים כלכליים בינלאומיים וסנקציות– חרמות בינלאומיים שעשויים לבוא כתגובה לסיפוח, עשויים לפגוע קשות בהסכמי סחר בינלאומיים שיש לישראל כיום, ובשיתופי פעולה כלכליים בהווה או בעתיד, בדיוק כפי שהיו על דרום אפריקה חרמות וסנקציות בתקופת האפרטהייד. 

• שילובה הכלכלי של האוכלוסיה הפלסטינית שתסופח– גם סיפוח שכולל מתן זכויות לפלסטינים, עשוי להוביל לאתגר של הטמעת הפלסטינים בתוך הכלכלה הישראלית.