חאלדה ג׳ראר
חאלדה ג׳ראר. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס.

השבוע פורסם מטעם השב״כ, לאחר חודשים ארוכים של צווי איסור פרסום, כי פעילים רבים של ארגון החזית העממית הפלסטיני אשר עצורים כבר כמה חודשים, עצורים בגין השתייכות לארגון טרור וביצוע פעילות טרור.  אחת מאותן פעולות הינה רציחתה של רינה שנרב ז״ל בפיגוע במעיין דני.

אחת מן העצורים הייתה ח׳אלדה ג׳ראר, פוליטיקאית פלסטינית ומראשי הזרוע הפוליטית של החז״ע. ביום שישי צייץ העיתונאי עמית סגל בעת היותה עצורה במעצר מנהלי (כלומר: מעצר ללא ראיות לכתב אישום), פורסמו בעיתון הארץ שורה של מאמרים הקוראים לשחרורה:

שמעון ריקלין, שטוף שנאה נגד השמאל, קפץ על הידיעה כמוצא שלל רב:

אז דבר ראשון, הארץ לא הסתירו את הפרסום (וגם כאן). דבר שני, מה שרצו כאן מקור ראשון, עמית סגל ושמעון ריקלין הוא בעצם לטעון שהארץ הוא אחת משתי אפשרויות: הראשונה היא שהארץ תומך טרור, שהרי הוא קרא לשחרורה של ג׳ראר למרות שהוא ידע שהיא מחבלת ובעצם זהו אינטרס של העיתון שיהיה כאן טרור. האפשרות השנייה היא שהארץ וקהלו השמאלני בעצם לא מסוגלים לראות את המציאות כפי שהיא, קרי הפלסטינים לעולם לא יזנחו את דרך הטרור, והשמאל פשוט עיוור ולעולם לא יראה את המציאות.

הפרסום במקור ראשון, העיתון של אבא של עמית סגל, מהווה הסתה סמויה נגד הארץ, על פניו עיתון ״של השמאל״, שהרי מי שלא מאמין שאלוהים הוריש את הארץ הזאת לאברהם אבינו, הוא "שמאל" ומניעיו משוחדים וכוונותיו נלוזות.  

לגופו של עניין

חל׳אדה ג׳ראר נעצרה על ידי השב״כ בגין השתייכותה לחזית העממית. פעילי החזית העממית בצעו פיגוע שבו נהרגה רינה שנרב ז״ל. אין כאן שאלה, אלא עובדה (אגב, גם לפי כתב האישום, חלאדה לא נאשמת ישירות בטרור, אלא רק בהשתייכות לארגון). עם זאת, לשמאל יש שתי תשובות אפשריות לכך, לפחות כפי שאני רואה את הדברים. שתי התשובות סותרות האחת את השנייה, ואתם תבינו כבר מהי התשובה מבחינתי ומהי תפיסת עולמי

המלך דוד
הפיצוץ במלון המלך דוד לפני קום המדינה

דרך בגין

לפני כמה שנים בפרק בסדרה הומלנד, הזכירו  את מנחם בגין, וטענו כי בעבר גם בגין נחשב לטרוריסט (בין השאר בגין הפיצוץ במלון המלך דוד), והנה לימים הפך לראש ממשלה לגיטימי. כלומר, קו אחד בשמאל הישראלי יטען בעצם שהטרור הוא דרך התנגדות לגיטימית, והטרוריסטים הפלסטינים הם לוחמי חירות. לכן, כמו שהיה מוצדק מבחינת היהודים בתקופת המנדט לתקוף את הכוחות הבריטיים, כך מוצדק מבחינת הפלסטינים להפעיל טרור כנגד הכוח שכובש אותם.

נכון שהרטוריקה של חלק מן הארגונים הפלסטיניים שייכת בכלל לעולם התיאולוגיה ומלחמות הדת (בעצם, גם של היהודים לא?), אבל קשה להתווכח כי האוכלוסייה הפלסטינית מאז 1967 מצויה תחת כיבוש, וקשה להתווכח איתם על כך שהם לא רוצים לחיות באופן הזה. נאמר זאת כך: לו היהודים היו חיים תחת כיבוש פלסטיני, האם היה מוצדק מבחינתם להשתמש בטרור?

הדרך הנוספת

זרם אחר בשמאל הישראלי יטען כי קודם כל, בכלל לא בטוח שג׳ראר אכן פנתה לדרך הטרור. יתכן מאד כי מדובר בפעילה אשר אמנם חותרת אידיאולוגית לסיום הכיבוש, אך לא בדרך אלימה, כפי שהיא טוענת. אפשר לבסס טיעון בעל תוקף לא מבוטל, לפיו השב״כ לא מחשבן יותר מדי לפלסטינים, ועוצר פחות או יותר מי שהוא רוצה בהתאם לתנאים שהוא עצמו קובע. יתכן שג׳ראר נעצרה כחלק מעסקת חבילה כזאת, כאשר עצרו פעילי טרור השייכים לאותה תנועה אליה היא משתייכת, אולם בפועל היא לא קשורה לפיגועים.

אותו זרם בשמאל יטען, כי אם אכן יתברר שג׳ראר פנתה לטרור מזוין, או אז לא מדובר בדרך התנגדות לגיטימית ויש להוקיע אותה. ומדוע מדובר בדרך שאינה לגיטימית? הרי גם מנחם בגין היה טרוריסט. 

אז קודם כל, אפשר לטעון שגם דרך בגין לא הייתה דרך לגיטימית, וזה שאנחנו נהנים היום מפירותיה, קרי מגורים במדינת ישראל, היא לא חטא שעלינו לשאת. עם זאת, וזו דעתי, יש הבחנה בין ההצדקות לפעילות המחתרות היהודיות לפני קום המדינה, לעומת הטרור הפלסטיני: ההבדל הוא, שהיהודים שלפני קום המדינה, לא יכלו להידבר עם הבריטים על הקמת המדינה. כלומר, הייתה הצהרת בלפור, אבל גם היה הספר הלבן, היה הלורד מוין, היו פלאחים ערבים שתקפו, ובעצם ההתנגדות הייתה יותר לגיטימית מן ההתנגדות הפלסטינית, היות והיא הייתה כמעט בבחינת אמצעי יחיד לסילוק הבריטים (אם כי, כמובן שלא התוקפנות היהודית היא מה שגרם לבריטים בפועל לעזוב).

הערה נוספת היא שהאלימות היהודית כלפי הבריטים כוונה כנגד חיילים כובשים, ואילו האלימות הפלסטינית אינה מבחינה בין אזרחים לבין חיילים על פניו. האם טרור המופנה כנגד חיילים הוא מוצדק? לדעתי לא, בדיוק מאותה סיבה שהטרור הפלסטיני ממילא אינו נהנה משום לגיטימציה, היות ועומדת בפני הפלסטינים אפשרות אמיתית של נסיון להידבר על הקמת מדינה.

נכון, נתניהו והימין הפוליטי מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית באשר היא, וגם אם הפלסטינים יתפרקו מנשקם מחר, לא תקום מדינה באותו רגע. אולם יש אפשרות להקים מדינה פלסטינית לצד מדינה יהודית. יש מספיק קולות בצד היהודי שרוצים זאת כדי להביא ללחץ פוליטי שיכול לגרום לזה לקרות. אני מבין את הפלסטינים המתוסכלים מן האופק המדיני הצפוי להם: לא פשוט לטעון בזכות פעולות מדיניות להקמת מדינה פלסטינית, כאשר יש נראטיב חזק של התנגדות פלסטינית מזוינת, וכאשר הימין הישראלי תומך באלימות כנגד ערבים. 

כמו כן, לא פשוט להיות בצד היהודי שתומך בהקמת מדינה פלסטינית וסיום אי הצדק כלפי הפלסטינים בשטחים, כאשר הקולות הבולטים המגיעים אלינו בתקשורת הישראלית הם הקולות המיליטנטיים. מדובר במעגל קסמים של חוסר אמון שקשה לשבור. אבל הפלסטינים יכולים לחתור, וצריכים לחתור לשלום ולמדינה פלסטינית בכל אמצעי לא אלים אשר ברשותם. כל אמצעי שכזה הוא לגיטימי. 

מהו אם כן, ״תשובת השמאל״? אני סבור כי כיום לא ברור לרבים בישראל מה מייצג באמת השמאל מבחינת רבות, מה שתורם לניכור כלפי השמאל שלא בצדק, ומלבה מתחים פנים-חברתיים. המתיחות בארץ לא פשוטה, ולא נראה שזה משתפר בקרוב.

אמרו לי שהמילה ״שמאל״ מעוררת אנטגוניזם, ועדיף שלא לעצבן אנשים כדי שייכנסו יותר לאתר. על כך אני אומר, שמי שמתעצבן מעצם המילה שמאל, צריך לחשוב עם עצמו מדוע הוא כל כך שונא את השמאל. אני מזמין אותו לקרוא כאן ולקבל רושם אחר.

לקריאה נוספת
מודעות
לקריאה נוספת
  • הסגר מעמיק את פערי אי-השוויון בחברההסגר מעמיק את פערי אי-השוויון בחברה
    משבר הקורונה, יותר מהיותו משבר בריאותי, מסתמן כמשבר כלכלי מן החמורים בתולדות הכלכלה הגלובלית, והשפעותיו עשויות להיות דומות לאלו של משבר הסאב-פריים לפני יותר מעשור. המשבר פוגע בכולם: כשיורד גשם, …
  • האם יש עם פלסטיני? (חלק א׳)האם יש עם פלסטיני? (חלק א׳)
    אחד הטיעונים הנשמעים כנגד הסדר מדיני עם הפלסטינים, הוא שהפלסטינים אינם זכאים למדינה היות ולא מדובר כלל בעם. לפי טענה זו, מדובר בבליל של אוכלוסייה ערבית חסרת מאפיינים לאומיים. משכך, …

השאר תגובה