בעבר (וגם כעת מצד תומכי ההפיכה) נטען כנגד שופטי בית המשפט העליון כי הם דואגים למנות רק מי שתואם לתפיסת עולמם. בפועל, לכל היותר היה לשופטי העליון את הכלי של וטו בוועדה למינוי שופטים, וזאת בהנחה שנציגי לשכת עורכי הדין הצביעות בהתאם למה שציפו מהם שופטי העליון (בפועל, ראינו בזמנו עם שקד ואפי נוה שאין הכרח שזה יקרה). מעבר לכך, התיקון של גדעון סער מ-2008 שינה את המצב, על ידי כך שיצר וטו הדדי של הקואליציה והאופוזיציה, כך שכל מועמד לעליון צריך להתמנות בהסכמה של שני הצדדים, מה שבאמת יכול להביא לגיוון. מנגד, התיקון המוצע ייתן שליטה מוחלטת לקואליציה במינוי שופטים, לא גיוון ולא בטיח.

כאשר שופטים יודעים שעליהם לרצות את הפוליטיקאים כדי להתקדם, יתכן והם יתאימו את פסיקותיהם לרוח הפוליטית המנשבת. אז תטענו: טוב, אבל כרגע הם מנסים לרצות את השופטים הקיימים כדי להתקדם. אולם האמת היא שמה ששופטים רוצים, הוא לתת פסיקות שאחוזי ההפיכה בערעור עליהם יהיו נמוכים. שופט שהערעורים עליו גבוהים, משמע הוא שופט לא מדויק. העצמאות של השופטים ואי התלות שלהם מול פוליטיקאים, מאפשרת להם לשים יותר דגש על מקצועיות ולא על חנופה ופוליטיקה. איך אמר מנחם בגין בזמנו:

“אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם”.

גם השימוע הנזכר לעיל לא אמור להועיל לציבור: הקונספט של שימוע הוא העתקה מהרעיון של השימוע שעוברים שופטים בסנאט בארצות הברית בטרם הם ממונים. אולם בית המשפט העליון בארצות הברית עצמאי וחזק יותר מזה של בית המשפט בישראל, וממילא הפרדת הרשויות שם חזקה יותר. הווה אומר, בארצות הברית “זה הגיוני להחליש” את השופטים על ידי העברתם שימוע בסנאט, אך לא בישראל, כאן הרשות השופטת פחות עצמאית, ואם תעבור הרפורמה, היא תהיה פשוט אסקופה נדרסת. 

מה עומד ביסוד ההנחה לפיה בית המשפט העליון מנותק מערכי הציבור, ומנסה להשליט את תפיסת עולמו באמצעות פסיקותיו? אם ניקח את הטיעון של תומכי הרפורמה ברצינות, הוא הולך בערך ככה: שופטים נותנים ביטוי לתפיסות הערכיות האישיות שלהם כאשר הם פוסקים. עם זאת, תפיסותם הערכיות שונות מאלו של מרבית הציבור, הודות לשיטת מינוי השופטים בישראל. משום כך, צריך לתקן את העיוות הזה.

עכשיו, הטענה הזאת אינה משוללת היגיון. זה נכון ששופטים אכן נותנים ביטוי לתפיסות האישיות שלהם במצבים מסוימים. אולם המקרים הללו הם בקצה של הקצה, וממילא אין מדובר בגחמות אישיות, אלא תפיסות אשר מנסות להתחקות אחר הצייטגייסט החברתי ושיקולים כגון צדק והוגנות. לקחת את הנקודה הזאת ולעשות ממנה עילה לרפורמה היא מעשה הונאה. שופטים פוסקים בניגוד לעולם הערכים שלהם ובניגוד לדעות האישיות שלהם כל יום ביומו.

הגישה של קואליציית הימין היא שילוב פוליטיקת זהויות וגישה היפר-ריאליסטית של המשפט. לפי תפיסת הימין, אי אפשר לסמוך על שופטים שהרי שופטים הם רק בני אדם, וככאלה הם לא יכולים להתעלם מהטיות אישיות כגון תפיסת עולם, ולכן צריך להכניס אנשים “משלנו”, שיפסקו כמו שאנחנו רוצים, שיקדמו את הערכים שאנחנו רוצים לקדם. בפועל, מקדמי ההפיכה לא רוצים שופטים שיבטאו את תפיסת העולם הערכית של כלל הציבור בישראל, אלא את תפיסת העולם הערכית של ציבור תומכי הרפורמה בלבד, קרי קואליציית המלפגות הסקטוריאליות שלא מעניין אותן דבר מלבד האינטרסים של הסקטור.