באתרים אחרים, לרוב מכנים את החלק הזה ״אודות״, והוא מוקדש לספר דבר מה על הכותב. עם זאת, קורות חיי אינם מעניינים במיוחד, ואין טעם של ממש לפרט אותם כאן. אספר רק כי שמי הוא עומר כהן, ואני גר בראשון לציון עם אשתי האהובה מעיין וכלבתי האהובה נענע. אני אוהב מאד נטפליקס ומצביע ליכוד כל החיים… סתם! לא באמת. מעבר לכך, באמת אין עניין לדעת (אולי דעתי תשתנה בהמשך). החלק הזה יוקדש למענה לשאלה: ״מה זה האתר הזה לעזאזל?״.

 

מהו אם כן, ״תשובת השמאל״? אני סבור כי כיום לא ברור לרבים בישראל מה מייצג באמת השמאל מבחינת רבות, מה שתורם לניכור כלפי השמאל שלא בצדק, ומלבה מתחים פנים-חברתיים. המתיחות בארץ לא פשוטה, ולא נראה שזה משתפר בקרוב.

עוד אני סבור, כי הימין הפוליטי משתמש בהסתה כנגד השמאל, היות והוא מחפש ליצור תודעה של אויב משותף על מנת להביא לשיתוף פעולה עם תומכיו. ירידת קרנו של השמאל הפוליטי בישראל, נובעת במידה רבה הודות לפוליטקאים אשר היו צריכים אויב כדי לשגשג. לפוליטיקאים מימין כבר אין ממש יריבים פוליטיים, אז הם צריכים להמציא כאלה.

מהי מטרת הבלוג?

הבלוג הזה מבקש לענות על השאלות הקשות המופנות כלפי השמאל, ולהציג תשובה מקיפה ומנומקת לנושאים הכי בוערים: הבלוג מורכב מרשימת שאלות אשר בעיניי מייצגות את הנושאים השנויים במחלוקת הגדולה ביותר (מי שמעוניין לנסח שאלות עבורי שנותרו מבחינתו ללא מענה, מוזמן ליצור קשר ולשלוח שאלות).

תראו, אני מבין איך זה נראה: לכאורה מדובר ביומרה גדולה מצדי, לענות בשם מחנה פוליטי שלם. עם זאת, אני רואה את ההסברים המובאים כאן הסברים אפשריים ולא בלעדיים. דברי כפי שמובאים לאורך האתר, אינם דברי אלוהים חיים, אלא מבטאים דעה אישית וצנועה, ולא מייצגת דבר מלבד זאת. כל שאבקש לעשות, הוא להוסיף כמה מחשבות לשוק הרעיונות הקיים, ואולי לחדד תובנות קיימות לצורך קיום שיח חברתי מועיל, או לפחות פחות מטורלל. 

לפיכך, אבקש להביא את העמדה השמאל-ליברלית ככל שהיא נוגעת למדינת ישראל, עבור אלו המעוניינים לשמוע גם את הצד השני ולא רק את עצמם, וכן עבור אלו הרואים עצמם שייכים לשמאל הליברלי, ומבקשים לחדד נקודות מסוימות, ואולי להתווכח איתי בדרך. 

אפשר להתווכח

בהערה אחרונה אציין, כי אין המטרה להראות כי לשמאל הליברלי יש מונופול על האמת. במידה מסוימת, אפשר לטעון כי לשמאל הליברלי יש מונופול על הספק! למה הכוונה? המהות השמרנית אמנם אינה פונדמנטליסטית במלואה, אך היא שואפת לוודאות הפונדמנטליסטית, ומתקיימת אצל אלו המאמינים שישנם ערכים מסוימים אשר נכונים יותר וערכם רב יותר מאחרים.[1] למה הכוונה? זה כאילו הימין בטוח בעצמו יותר, כי הוא מאמין שאנחנו העם הנבחר והארץ הובטחה לנו, מאמין בהשגחה עליונה או מאמין שאין לבטוח בערבים, או כל מיני אמונות אחרות. הוודאות הזאת נותנת ביטחון, ואפשר לדחות כל מה שמאיים על האמונה הדוגמטית בפרשנות מסוימת. מי שמאמין לא מפחד.

השמאל הליברלי לעומת זאת מצוי בפוסט-מודרניזם, ובהבנה שאין לקחת אמונות והשקפות ברצינות רבה מדי, היות שמדובר בהבניות ולא במציאות אובייקטיבית. הכול יחסי, רלטיביסטי, ואין מקום לדבר על ערכים נכונים יותר ופחות, שהרי אי אפשר להצדיק ערכים ומוסר בטיעונים עובדתיים של נכון או לא נכון.

תפיסת הנאורות והליברליזם,  שקבעה בעבר את סדר היום החברתי, החלה מאבדת מיוקרתה ואחיזתה לטובת השמרנים, קרי אלו שמציעים ודאות על חשבון ספקנות. ולשמרנים כאמור, יש כוח ואמונה, והם דוחים ומתעבים מנגד את הליברליזם, שמאיים על המוכר והטוב. אולם בשנים האחרונות נדמה כי השמאל כל כך מוקע בפומבי, עד כי ניתן לחשוב בטעות כי לא מדובר בנראטיב מתחרה מקובל ולגיטימי, אלא סכנה של ממש לחברה הישראלית. המטרה האמיתית של הבלוג, היא לתת אפשרות להבין את הנראטיב הזה למי שבכנות מעוניין בכך.

ונסיים באנקדוטה יהודית קטנה: בתלמוד מסופר על המחלוקת המפורסמת בין בית שמאי ובית הלל, אשר נחלקו בשאלה הלכתית. לפי האגדה, יצאה בת קול מן השמיים ואמרה כי שניהם צודקים באותה המידה ("אלו ואלו דברי אלוהים חיים"), אולם הלכה כבית הלל. ולמה דווקא הלכה כבית הילל? "מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהם ודברי בית שמאי",[2] כלומר, בית הילל היו נכונים בצניעותם להכיל גם את הדעה החולקת עליהם מצד בית שמאי, ולכן דעתם הייתה רלוונטית יותר והיא זו שנתקבלה. בנכונותם לשמר גם את דעת המיעוט, יש תרומה להמשך השיח במקום תפיסה פונדמנטליסטית של אמת (אם כי מטבע הדברים ישנן פרשנויות אחרות למשפט זה[3]).

אני סבור, כי דברים אלו יפים גם לשיח הפוליטי בחברה של ימינו אנו: להכיר את הדעות המנוגדות ולכבד אותן, ולא להוקיע אותן בביטול ובשנאה. היכרות שכזאת בטרם הבעת דעה, הופכת את הדעה הנשמעת לרלוונטית יותר.

[1] למען הסר ספק, פונדמנטליסטים יש גם בשמאל, כגון מרקסיסטים דווקנים, אולם אלו ממש לא מורגשים בשיח החברתי בישראל היום, ובוודאי שאינם קובעים את הטון.

[2] "שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כבית הלל וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". תלמוד בבלי, מסכת עירובין דף יגֿ/ב.

[3] מיכאל אברהם ״מחירה של הסובלנות״ דעות אייר תשע״ג (מאי 2013). לקריאה לחצו כאן.