האמת היא, שהרשימה המשותפת מייצגת את ערביי ישראל. ערביי ישראל, מה לעשות, תומכים גם באחיהם הפלסטינים. העובדה שבהקמת מדינת ישראל, חלק נשארו פלסטינים, וחלק קיבלו אזרחות ישראלית, לא שינתה מהותית את הזהות הלאומית-ערבית שלהם. 

ומהותה של הרשימה המשותפת אינו טרור, אלא ייצוג הערבים בישראל. ראו למשל מה קרה לאחר שח״כ באסל רטאס מבל״ד נכנס לכלא בגין עבירות בטחוניות. ח״כ איימן עודה לא תמך ברטאס, אלא גינה אותו, וטען שהוא תומך רק בפעולה מכוח חוק. איימן עודה, מי שיזם את הפרוייקט של הרשימה המשותפת, לא עשה זאת משום שהוא תומך בכל מה שבל״ד עושים ותומכים בו, אלא משום שהשלטון בישראל אנס את המפלגות הערביות להתאחד מחשש שלא יעברו את אחוז החסימה. זו צביעות לטעון שכל מה שבל״ד עושה ומאמינה, כך גם המפלגות האחרות ברשימה.

ראו את הדברים מתוך פרסום של ה-INSS, המכון למחקרי בטחון לאומי:

מי שהוביל את המהלך (של הקמת הרשימה המשותפת ע.כ) הוא ראש הרשימה איימן עודה שביקש, מתוך בחינה ביקורתית של הפוליטיקה הערבית, להוביל שינוי במאפייני השיח הערבי מול מדינת ישראל ומוסדותיה. במסגרת זו חתר עודה לצמצם את נפחו של השיח הפלסטיני הלאומי, שמובילים  בל"ד וחלק מהעמותות האזרחיות כמו גם השיח ר'אאד סאלח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. זאת, מתוך הכרה שהשיח שלהם מחריף את היחסים בין המיעוט הערבי למדינת ישראל. כחלופה חתרו עודה וגורמים נוספים בחד"ש להגדיל באופן משמעותי את משקלו  של השיח הערבי בתחום החברתי-אזרחי. מטרתם הייתה להתחבר לשיח החברתי הכלל ישראלי שהפך משמעותי יותר מאז מחאת קיץ 2011. וזאת, כדי לקדם את מצבו, המאותגר ממילא, של המיעוט הערבי בישראל ובעיקר בסוגיות הקשורות למצוקת הדיור, לדלות ההישגים בחינוך, לאחוזי הפשיעה המחמירים ולקשיי התעסוקה, המאפיינים גם את הציבור היהודי. המהלך של עודה גם גילם בתוכו נכונות לשלב זרועות עם גורמים בממשלה כדי לקדם מהלכים וכדי ליישם תכניות בתחומים אלה –  ששיאם בהחלטת ממשלה 922 (דצמבר 2015) בעניין תכנית החומש לקידום המיעוט הערבי באמצעות העברת תקציבים והענקת סיוע כלכלי ניכר. בהיבט זה מדיניות הממשלה הסתייעה בשיתוף הפעולה השקט שנרקם בין ראש הרשימה המשותפת לבין גורמים בממסד.

התמיכה של הרשימה המשותפת בשוויון ובסיום הכיבוש היא כנה ואמיתית, והיא המהות של הרשימה המשותפת: לייצג את הערבים, להתנגד לכיבוש, להביא לשוויון. 

הרשימה המשותפת היא תנועה שרוצה ויכולה לקרב בין יהודים וערבים. לכן, גם יהודים חפצי שלום יכולים להצביע לה, לא רק ערבים. ולא, זו לא תהיה בגידה. לפני בחירות מועד ב׳, כתב איימן עודה מאמר דעה לניו יורק טיימס, וכתב: ״בבחירתנו להמליץ על גנץ, הוכחנו ששיתוף הפעולה בין העם הערבי ליהודי הוא האסטרטגיה הפוליטית העקרונית שתוביל לעתיד טוב יותר לכולנו״. כלומר, למרות שמדינת ישראל ויתרה על הערבים, הערבים טרם ויתרו עליה. עודה, המנהיג הבכיר היום בחברה הערבית-ישראלית, מבקש לקדם שיתוף פעולה בין ערביי ישראל לחברה היהודית.