אני בינוני. כן כן, כזה אני. למדתי לתואר ראשון ושני במשפטים באוניברסיטה, ואני מרוויח מעט מעל השכר החציוני בישראל; זה אומר שאני בינוני. לא, לא בן למעמד הביניים; בינוני. לקח לי זמן להבין זאת; האינסטינקט שלי היה לחשוב על עצמי בתור אחד ששייך למעמד הביניים, אולם כפי שתראו להלן, ההגדרה הזו חוטאת לאמת. פורמלית אגב, אין ממש הגדרה ל-״מעמד הביניים״. המושג עצמו אינו פשוט להבנה כפי שאולי היינו עשויים לחשוב; לפי נייר עמדה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2017, משק בית משתייך למעמד הביניים, אם ההכנסה שלו היא 75%-200% מן ההכנסה החציונית לנפש תקנית. מה זה נפש תקנית? קצת מורכב ולא חשוב. לענייננו, כדי להשתייך למעמד הביניים צריך להרוויח כאמור 75%-200% מן המשכורת החציונית נטו; ב-2017, מדובר במשקי בית שהכניסו בין 10,500 ש״ח לבין 28,000 ש״ח נטו. אם נצמיד את הסכומים לשנת 2021, הייתה עליה של בערך 10% במשכורת הממוצעת בישראל; לכן, לפי כדי להיות היום במעמד הביניים, מספיק להכניס 11,550 ש״ח למשק בית.

עם זאת, ההגדרה הזאת למעמד הביניים אינה מועילה, שהרי ברמות המחירים הקיימות בישראל, דברים כמו הכנסה חציונית או אפילו ממוצעת כמעט ולא אומרת דבר לגבי רמת החיים חציונית או ממוצעת. מדוע? השכר הממוצע בישראל עומד על 11,500 שקלים בערך. עם זאת, השכר הממוצע מוטה-מעלה הודות למגזר ההייטק, בו אנשים רבים מרוויחים משכורת גבוהה בהרבה מהממוצע בישראל. לפי מדד ג'יני, המודד אי-שוויון בהכנסות בין מדינות, ישראל היא במקום ה-103 בעולם באי שוויון בהכנסות, בדיוק בין אנגולה לזימבבואה. לעומת השכר הממוצע, השכר החציוני בישראל, שיותר משקף לענייננו, עומד על פחות משמונת אלפים שקלים. כלומר חצי מהישראלים שיש להם עבודה, מרוויחים שמונת אלפים שקלים ומטה. הודות ליוקר המחיה בישראל בדיור, בחינוך, באוכל, מיסים, העלות של אחזקת רכב (ההכרחית לנוכח רמתה של התחבורה הציבורית) וכדומה, אם אתה רווק שלא גר אצל ההורים, או אם אתה נשוי עם ילדים, בפועל אין לך אפשרות לשים בצד ולו שקל אחד לחיסכון (אם בכלל מגיעים למאזן חיובי).