עמית סגל הוא כנראה העיתונאי המשפיע ביותר בישראל, או לפחות מועמד רציני לתואר הזה. בהצטרפות נסיבות שאינה מובנת מאליה, עמית סגל גם יודע לכתוב: בניגוד

הבחירות הרביעיות במספר מאז ממשלת ישראל איבדה מעשית את היכולת להתוות מדיניות, מתנהלות כרגיל במחוזותינו סביב שאלה הוותיקה, ״כן-ביבי לא-ביבי״. אולם השיח הציבורי סביב הנאשם

לפעמים מנסים ולא מצליחים, אבל עדיין, חשוב לנסות. לרוב אנשים מספרים על ההצלחות שלהם, אבל כאן אספר לכם על כישלון. לא כישלון קולוסאלי, אבל כישלון.

בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיאות ב-2016 הייתה ציון דרך בהיסטוריה העולמית. לראשונה נבחר לראשות המעצמה הגדולה בעולם כוכב ריאליטי, שאינו פוליטיקאי מנוסה בשום צורה, ובעיקר

כפי שראינו, בג״ץ לא חביב על השמרנים. הוא ליברלי מדי, ואכפת לו מזכויות המיעוטים החיים בישראל. עורך הדין יורם שפטל, צווחן ידוע של הימין, מכנה

החלוקה בין שמאל לבין ימין בישראל, נעשית לא אחת בשאלת העמדה ביחס לגורל השטחים שמעבר לקו הירוק. כנגד אלו המוכנים לעשות ״ויתורים טריטוריאליים״, נאמר עליהם

אחד הטיעונים הנשמעים כנגד הסדר מדיני עם הפלסטינים, הוא שהפלסטינים אינם זכאים למדינה היות ולא מדובר כלל בעם. לפי טענה זו, מדובר בבליל של אוכלוסייה

כאשר מדברים על שמאל וימין חשוב להבהיר למה בדיוק הכוונה. החלוקה בין עמדות שמאל וימין אינה קיימת בטבע הרי, והיא נתונה לתפיסתם של אנשים, ולכן