הטענה הנפוצה ביותר נגד המחאה, היא שהיא אישית נגד נתניהו, או שנובעת מתוך חוסר רצון לקבל את תוצאות הבחירות, ושמדובר במחאה מזויפת. על כך כמה טענות נגד:

1. המחאה החלה לאחר פרסום הרפורמה, וברור לכולם שאם הקואליציה תחזור בה, ההפגנות ייפסקו באחת. באותו היום.
2. יש כאן מאות אלפי מפגינים (לכל הפחות) כל שבוע, במצטבר יש כאן חצי מיליון אנשים שונים שהפגינו אקטיבית נגד המחאה לפחות. תחשבו שרוב האנשים לא הולכים פיזית להפגין, אך עדיין תומכים במטרות המחאה (זוכרים שניסו בהתחלה להקטין את המחאה? עברו הלאה המון ספינים מאז). האם חצי מיליון איש טועים? האם 2.3 מיליון איש שהצביעו למחנה הנגדי לנתניהו הם כולם חסרי מושג?
3. ההפיכה המשפטית היא לא סתם הפיכה משפטית: היא אות לכך שהמחנה שנמצא כיום בשלטון בז לליברליזם, והוא שיכור מכוח הניצחון. הוא מאס בתכתיבים ליברליים כגון שוויון בנטל, צמצום הדרת נשים, זכויות הערבים להגדרה עצמית, זכויות אדם של מבקשי מקלט ועוד. גם אם המחאה תעצור בחריקת בלמים מחר, אדי הריח שלה יישארו: אי אפשר להסתיר עוד את מה שהשלטון בישראל חושב על מי שלא הצביע לו. אין כמעט שום מרחב משותף בינינו, והפערים כיום תהומיים. על הבוז הזה צריך למחות, אחרת השלטון ימשיך לרמוס את “הצד השני”.

הטענה הנפוצה ביותר נגד המחאה, היא שהיא אישית נגד נתניהו, או שנובעת מתוך חוסר רצון לקבל את תוצאות הבחירות, ושמדובר במחאה מזויפת. על כך כמה טענות נגד:

1. המחאה החלה לאחר פרסום הרפורמה, וברור לכולם שאם הקואליציה תחזור בה, ההפגנות ייפסקו באחת. באותו היום.
2. יש כאן מאות אלפי מפגינים (לכל הפחות) כל שבוע, במצטבר יש כאן חצי מיליון אנשים שונים שהפגינו אקטיבית נגד המחאה לפחות. תחשבו שרוב האנשים לא הולכים פיזית להפגין, אך עדיין תומכים במטרות המחאה (זוכרים שניסו בהתחלה להקטין את המחאה? עברו הלאה המון ספינים מאז). האם חצי מיליון איש טועים? האם 2.3 מיליון איש שהצביעו למחנה הנגדי לנתניהו הם כולם חסרי מושג?
3. ההפיכה המשפטית היא לא סתם הפיכה משפטית: היא אות לכך שהמחנה שנמצא כיום בשלטון בז לליברליזם, והוא שיכור מכוח הניצחון. הוא מאס בתכתיבים ליברליים כגון שוויון בנטל, צמצום הדרת נשים, זכויות הערבים להגדרה עצמית, זכויות אדם של מבקשי מקלט ועוד. גם אם המחאה תעצור בחריקת בלמים מחר, אדי הריח שלה יישארו: אי אפשר להסתיר עוד את מה שהשלטון בישראל חושב על מי שלא הצביע לו. אין כמעט שום מרחב משותף בינינו, והפערים כיום תהומיים. על הבוז הזה צריך למחות, אחרת השלטון ימשיך לרמוס את “הצד השני”.

בצלאל סמוטריץ’ מודע לכך שלאחר שינוי המשטר, אין שום מנגנון שמונע את הפגיעה בזכויות אדם. הפתרון שלו? להתחייב אישית שלא יפגעו בזכויות אדם. רוטמן אומר שבכלל ישתפר מעמדן המשפטי של נשים. על כך כמה טענות:

1. למה לעזאזל שהממשלה תטרח כל כך הרבה, ותסתכן במאבק כל כך גדול, כדי לקבל כוח שבסוף לא היא לא תביא לכדי שימוש? הרי זה מה שההפיכה נועדה להשיג: מניעת ביקורת שיפוטית על החלטות הכנסת והממשלה, כאשר אלו פוגעות בזכויות.
2.  מעל הכל, ההפיכה הזאת היא ראיה לכך שהמחנה השמרני בישראל בז למחנה הליברלי: המטרה כאן היא להשמיד את בג”ץ במובן כמעט פיזי, ולמנוע כל מגבלה אפשרית על דעותיהם האנטי-ליברליות. עד היום החוק בישראל כלל מרכיב ליברלי מהותי, וההפיכה פשוט באה לשנות זאת. אמנם לא יקראו לזה פגיעה בזכויות אלא תיקון עוולות, חיבור ליהדות, שמירה על אחדות או שקר אחר, אבל התוצאה תהיה פגיעה בזכויות. בהונגריה למשל, בדומה לרוסיה, הגבילו לאחרונה את האפשרות לנרמל הומוסקסואליות במרחב הציבורי; מרבית הקואליציה שלנו יכולה לתמוך בחקיקה כזאת (וגם לא מעט חברי כנסת באופוזיציה). מה ימנע ממנה לעשות כן לאחר שינוי המשטר?

תומכי ההפיכה מתעקשים לקרוא לזה רפורמה: מתארים זאת כתיקון הסטייה שיצר אהרון ברק בשנות ה-90׳ עם ההפיכה של חוקי יסוד לחוקים בעלי מעמד על חוקתי. כאילו ברק עשה איזה מחטף בזמנו, ועכשיו הם רק מחזירים את הגלגל לאחור. על כך כמה טענות:

1. נתחיל בחידה. למי שייך הציטוט הבא: “כדוגמה לאקטיביזם מבורך של בית המשפט בפתרון בעיות בעלות צביון מדיני מובהק. אבל לפני שנלמד מהניסיון האמריקאי, נזכור שבית המשפט העליון שם מילא תפקיד חיובי זה רק כל אימת שכרת כביכול ברית עם דעתו האחידה של הציבור הנאור, ונתן לה ביטוי כדי להתגבר על מגמות מיושנות שעדיין שלטו בבתי המחוקקים”. האם זה ציטוט של אהרון ברק? לא, זה הציטוט של השופט לנדוי, החביב כביכול על השמרנים. רוצה לומר, מי שמטיל את האשמה על אהרון ברק, במרבית המקרים בכלל לא יודע על מה הוא מדבר. “הרפורמה” לא רוצה לתקן את העיוות שיצר כביכול ברק, אלא ליצור כאן משהו חדש. לכן מדובר בהפיכה, ולא ברפורמה. 
2. ההפיכה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לחוק במדרג גבוה יותר, לא הייתה באמת מחטף של בית המשפט העליון. חברי הכנסת שהצביעו על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ידעו גם ידעו על מה הם מצביעים כאשר הצביעו על חקיקת החוק, ואפילו הרבה לפני כן. מעבר לכך, אי אפשר לקרוא את חוק יסוד האדם וחירותו, מבלי לייחס לו מעמד על בצורה כזאת או אחרת, אחרת אין לו משמעות. מעבר לכך, גם בארצות הברית בית המשפט העליון היה זה שהכריז על כך שלבית המשפט סמכות לפסול חוקים (בפסק דין מרבורי נגד מדיסון).
3. השינויים המוצעים ברפורמה כאן הם כמו לנסות לדפוק מסמר בעזרת משאית: אין כאן שום תיקון במערכת האיזונים והבלמים של המדינה, אלא הפיכה משטרית לכל דבר ועניין.

זו שאלה מורכבת, ואין לה תשובה אקדמית, שהרי אין איזו מועצה בינלאומית של דמוקרטיות, שקובעת מי דמוקרטיה אמיתית ומי לא. משום כך, אני אתן כאן משהו שהוא בין דעה אישית מושכלת לבין מוסכמה רחבה לגבי מהי דמוקרטיה.

יש כל מיני סוגים של שלטון וצורות שלטון; יש רצף בין דמוקרטיה לבין דיקטטורה: בקצה האחד יש דמוקרטיות “טובות” כמו למשל אנגליה בצרפת, ובקצה השני יש את צפון קוריאה, ובמידה רבה סין, מדינות אפריקאיות נוסח אריתריאה ועוד. כדי שדמוקרטיה תהיה טובה, היא צריכה מאפיינים מסוימים. למשל, שיהיה מדובר בשלטון העם (דמוס ביוונית=עם, קרטיה= שלטון). כמו כן, צריך שהשלטון יהיה מושתת על הכרעת הרוב. 

לכאורה בשני הפרמטרים הללו בלבד, ההפיכה מחזקת את הדמוקרטיה. עם זאת לדמוקרטיה מאפיינים נוספים, אשר ללא ספק ייפגעו עד כדי ייעלמו לחלוטין:

1. סובלנות כלפי מיעוטים וזכויות מיעוטים- בידיהם של המיעוטים לא יהיו כלים כאשר השלטון יחליט החלטה הפוגעת בהם, בין אם כממשלה (למשל ביטול עילת הסבירות), ובין אם כרשות מחוקקת (פסקת ההתגברות ומינוי שופטים מטעם השלטון).
2. חופש דת- המצב המקובל שיש מעין סטטוס קוו ישראלי ייחודי, בו אף אחד לא יוצא עם תאוותו בידו. אולם כפי שכתבתי בעבר, הטענה לפיה מדינת ישראל היא מדינה יהודית, היא טענה ריקה אשר מעשית אין בה תוכן, שהרי לא ניתן לחלץ ממנה שום קביעה נורמטיבית עקבית לגבי אופייה של “היהודי” המדינה. משום כך, אפשר לקרוא את המאפיין הזה איך שרוצים, ואין ספק שהמפלגות הקיימות בקואליציה כיום, לא יכבדו שום זכות לחופש של ליברלים מדת, ויכפיפו חילונים לכל מיני הסדרים שיפרו את הסטטוס קוו הקיים. 
3. עקרון הגבלת השלטון- העיקרון הזה פשוט לא יחול עוד על מדינת ישראל לאחר הרפורמה. מספיק שחלקים ממנה יעברו כדי שנוכל לומר שאין דבר שמגביל את השלטון, בכל הרמות, מהממשלה ועד לפקידי עירייה מושחתים. 
4. הפרדת רשויות- באופן אירוני, התיקון לוועדה למינוי שופטים מכונה “חיזוק הפרדת הרשויות“. כלומר, גם בליכוד והקואליציה מכירים לכאורה בערך הדמוקרטי החשוב הזה. אולם האמת היא, המציאות היא שנכון להיום אין הפרדה בין הכנסת לבין הממשלה בישראל. כל שיש בהפרדת הרשויות הישראלית היא ההפרדה הדלה בין הרשות השופטת לרשות המבצעת. אם הממשלה ממנה את השופטים שהיא רוצה, ולשופטים האלה אין ממילא סמכות להגביל את הממשלה בשום צורה, אזי איזו הפרדת רשויות תישאר כאן ביום שאחרי?

הטענה אולי המרכזית של הליכוד בעד ה-So called רפורמה, היא שהיא נועדה לקדם את הגיוון במערכת המשפט. לבטל את שיטת “החבר מביא חבר” שכביכול נהגו בהם שופטי העליון בוועדה למינוי שופטים. השרה לענייני דרעק מירי רג, אף אמרה לאחרונה:

“אם לא הייתי חברה בוועדה לבחירת שופטים לא הייתי מאמינה: לוקח יותר זמן להכין מנה חמה מאשר למנות שופט. לא יכול להיות ש-75 שנה לא מוצאים שופט מרוקאי או מהפריפרייה”. 

אז ראשית, לא בכדי היא אמרה שופט מרוקאי ולא שופט מזרחי או שופט ימני: היום בבית המשפט העליון כבר יש שופטים מזרחיים (יוסף אלרון וגילה כנפי-שטייניץ). כמו כן, יש בו שופט ערבי, חאלד כבוב (מאז קום המדינה היו רק שני אנשים ממוצא ערבי שמונו מינוי קבע כשופטי עליון. אני בטוח שבליכוד ובעוצמה יהודית נחושים לתקן זאת). מעבר לכך, כל הניסיון לאנוס לתוך העניין את השיח העדתי הוא הטריק הכי שחוק, הכי מאוס והכי שקרי של הימין-הביביסטי בשנים האחרונות. במרבית תחומי החיים, הפערים בין אשכנזים למזרחים בישראל נמחקו כליל, או לפחות קרובים לשם.

שנית מדובר בפייק מטורף. גיא רולניק ניסח את זה טוב ממני, אבל אביא את עיקרי הדברים בקצרה:

מרבית ממובילי המהפכה – נתניהו, סמוטריץ’, לוין ורוטמן – הם אשכנזים. פורום קהלת? אשכנזים כולם. יתרה מכך: פורום קהלת מבקשים לקדם באמצעות ההפיכה הזאת אג’נדה אנטי-סוציאלית במידה רבה, כך שקשה לטעון שהם ״בעד הפריפריה״. אילו אינטרסים באמת עומדים מאחורי ההפיכה (בהנחה שאתם לא נאיביים לחלוטין או רמאים?):

1. נתניהו- רוצה להחליש את מערכת המשפט שהגישה נגדו כתב אישום. מפלגתו מגוייסת אחריו.
2. דרעי- רוצה להחליש את מערכת המשפט שמונעת ממנו לכהן כשר (בינתיים, שני התיקים שלו שמורים לו בצד, וישראל מתנהלת ללא שר בריאות וללא שר פנים). מפלגתו מגוייסת אחריו.
3. עוצמה יהודית- פשוט רוצים להעמיק את ההתנחלויות, רעיון שלא מסתדר כל כך עם שלטון החוק.
4. חרדים- לא רוצים להתגייס או לעבוד, קונספט שלא ממש משתלב עם הרעיון של שוויון בפני החוק.

אלו המנועים האמיתיים לרפורמה הזאת. כל השטויות של גלית דיסטל, שמחה רוטמן (“מגן המיעוטים“), דודי אמסלם ומירי רגב על תיקון העוול שנעשה למזרחים בעקבות הרפורמה הזאת, הם מסך עשן עלוב, שעובד רק על מי שמסרב לאמץ קמצוץ של חשיבה ביקורתית. 

מעבר לאמור, כבר לפני כמה שנים שונה הרוב הדרוש בוועדה למינוי שופטים, כך שלמינוי של שופט עליון צריך הסכמה של הקואליציה, אחרת יש לה וטו על ההחלטה. זה נכון שגם לשופטי בית המשפט העליון יש וטו, אבל הווטו ההדדי הזה הוליד את המצב שבו שופטים ממונים בהסכמה של שני הצדדים, שזו אחלה דרך לבית משפט עליון מאוזן. אולם בפועל מה שהקואליציה רוצה היא שליטה מלאה בוועדה למינוי שופטים, לא איזון, לא גיוון, ולא בטיח. כתב זאת שופט העליון לשעבר יצחק זמיר:

״ההשתלטות של הממשלה על הוועדה לבחירת שופטים תהיה גם השתלטות על הדמוקרטיה בישראל. הדמוקרטיה דורשת רשות שופטת עצמאית, שתוכל להבטיח שהממשלה תפעל רק על פי החוק, ולמנוע שרירות ושחיתות. ההשתלטות של הממשלה על הוועדה לבחירת שופטים תבטל את עצמאות הרשות השופטת. היא תשפיע לא רק על תפקוד בית המשפט העליון, שעלול להפוך לעושה דברה של הממשלה, אלא גם על התפקוד של כל בתי המשפט בישראל, משום שהוועדה לבחירת שופטים לא רק בוחרת שופטים אלא גם מחליטה אם לקדם שופטים לערכאה גבוהה יותר.

כל שופט יידע שהפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים עוקבים בעין פקוחה אחר התפקוד שלו, וגורלו יהיה נתון לשבט או לחסד בידיהם. במצב זה לא תהיה אפילו מראית עין של עצמאות לשופטים. אמון הציבור בבית המשפט יהיה בהתאם לכך. והממשלה (בפועל לרוב ראש הממשלה), שכבר הצליחה להשתלט על הכנסת, תהפוך להיות הרשות היחידה בישראל. ישראל תחדל להיות דמוקרטיה״.