ודעם
יוצר אינו ידוע, כאמור בסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

למה הצבעתי לרשימה המשותפת

בבחירות שהתקיימו השבוע מעריכים כי 20,000 יהודים הצביעו לרשימה המשותפת. אני אחד מהם, ואני רוצה להסביר לכם למה עשיתי זאת (אגב, בדקתי באינטרנט איך הצביעו בקלפי שלי בראשון לציון למשותפת. הצביעו 0.09%. אני מעריך שזה אומר שרק אני הצבעתי שם למשותפת). קודם כל, אני מבין את הביקורת נגד הרשימה המשותפת: סיעת בל״ד תומכת בגלוי בהתנגדות מזוינת לכיבוש, מה שמכונה בישראל בפשטות טרור.

כמו כן, כל המשותפת תומכת בזכותם של הפלסטינים למדינה פלסטינית, ומנגד בביטול חוק השבות בישראל והפיכת מדינת ישראל למדינת כל-אזרחיה. כלומר, שתהיה מדינה פלסטינית, ולצידה מדינה שאינה יהודית. בכך למעשה הרשימה המשותפת סותרת את לשון סעיף 7א(1) לחוק יסוד הכנסת, המונע מרשימה שמתנגדת לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (וכאמור, יש אפשרות שבל״ד סותרת את סעיף 7א(3), קרי רשימה הקוראת למאבק מזוין בישראל).

הרשימה המשותפת

אז למה הצבעתי לרשימה המשותפת?

אני ציוני, במובן הזה שאני תומך בכך שללאום היהודי תהיה זכות להגדרה עצמית, ותומך בזכותה של מדינת ישראל להתקיים. אז איך הצבעתי לרשימה שעל פניו היא אנטי-ציונית?

ראשית, הרשימה המשותפת היא לא רק מה שנאמר לעיל. התרגלנו לראות את כל השיח בצורה של ״בעדנו ונגדנו״, ולא לראות שום דבר חוץ מזה. אבל הרשימה המשותפת היא יצור יותר מורכב. קודם כל, הרשימה המשותפת אינה נגד מדינת ישראל, אלא בעד זכויות לערביי ישראל, וכן, גם בעד זכותו של העם הפלסטיני.

המשותפת רוצה לראות עתיד משותף בין יהודים לערבים. בעבר, זה נראה לי כמו משהו מובן מאליו: הרי, ברור שנרצה עתיד משותף: הערבים הם עשרים אחוזים מעם ישראל! כמו כן, הפלסטינים חיים תחת כיבוש, והם מתנגדים לכיבוש באופן אלים. למה שתיאורטית לפחות לא נרצה שזה ייפסק? ככל שהשנים חולפות, אני רואה שאף אחד לא מעז להגיד דברים כל כך מובנים מאליהם. 

נתניהו לא סופר את הערבים. כאילו, במובן הכי מילולי של המילה, הוא לא סופר אותם: מבחינתו אם יש לו רוב בקרב ״ציונים״ כלשונו (אגודה אינם ציונים. תגיד פשוט שיש לך רוב יהודי חתיכת גזען שכמוך) אז מבחינתו יש לו רוב. הקמפיין של נתניהו, שטבע את הסיסמה האפקטיבית ״או ביבי או טיבי״, דחף את כחול לבן עוד יותר ימינה, להתנגד לישיבה עם המשותפת ולתמוך בסיפוח שטחים. בעצם, כמעט אף אחד בכנסת לא תומך בפתרון שתי המדינות ושוויון לכל האזרחים ללא קשר לדת, מוצא ולאום, עקרונות שבעיני הם החשובים ביותר. היחידים שנותרו הם המשותפת והמחנה הדמוקרטי. 

איימן עודה
צילום: תמונה חופשית

אז למה לא הצבעתי למחנה הדמוקרטי?

בעצם, מרץ מבחינה אידיאולוגית תואמת את עמדותיי. עם זאת, לא הצבעתי למרץ לאור ההתפשרות המדהימה שלה על ערכיה, ולאור חוסר הנכונות שלה להילחם על מה שהיא מאמינה בו. מרצ התאחדה עם אורלי לוי, ליכודניקית שתומכת בארץ ישראל השלמה, ובאה ממפלגתו של ליברמן, אבל זה ניחא, אולי היא נכונה להשתנות.במרצ גם לא שילבו מועמד ערבי, אבל נניח שגם את זה אפשר להבין, לאור המצב בו למרץ פשוט אין מקומות לשלב (רק שני מנדטים. חוץ מיו״ר, צריך שיהיה עוד מישהו, אין סיבה שהוא יהיה דווקא ערבי).

אבל הצבעתי למשותפת בעיקר כי מרצ לא מאמינה בעצמה, ביכולת שלה לסחוף את העם, ביכולת שלה להביא בשורה. מרצ לא תשפיע על מה שקורה במדינה הזאת, ואני מאמין שתוך שנים ספורות מרצ לא תתמודד בכנסת, כמו גם מפלגת העבודה.

סכנין

תמיכה בערביי ישראל

הסיבה הכי חשובה שהובילה אותי להצביע משותפת, היא תמיכה בערביי ישראל, שפשוט מנסים להדיר אותם מן המדינה הזאת לחלוטין. אחת הסיסמאות שהריצו נתניהו והליכוד בשלושת הבחירות האחרונות הייתה ״אנחנו נחליט: דווקא נתניהו!״, יעני, בואו נעשה דווקא לכל השמאלנים האלה שרוצים להוריד את ראש הממשלה, ונצביע כמחאה לנתניהו. השימוש שעושה נתניהו בהצבעת מחאה הוא אירוני להכאיב: נתניהו זו הצבעת מחאה? נתניהו, 14 שנים ראש ממשלה, שמחובר לטייקונים כל כך שהוא לא מסוגל לקנות לעצמו ארטיק מבלי לבקש ממישהו אחר שישלם עליו, שעושה מה שהוא רוצה פחות או יותר ועובד במשרה מלאה על ריסוק האיזונים והבלמים של השלטון;  אתה הצבעת מחאה?

באותה נשימה, נתניהו פשוט מתעלם מערביי ישראל, ולא רואה בהם חלק מהם הדה-לגיטימציה שעושים הפוליטיקאים מימין לערביי ישראל היא ממש אבסורדית, ואלמלא הורגלנו לכך כבר אט אט עם השנים, כנראה שהייתה קמה מחאה אמיתית בעקבות דבריו כפי שאמר נתניהו. אבל העם כבר רגיל ואדיש להסתה נגד ערבים. גם הערבים אדישים. זו גזירת גורל.

המיאוס מן הטינופת של הפולטיקה דחף רבים כמוני להצבעת מחאה. והצבעת מחאה אמיתית, היא לא להצביע למושחת מבלפור, אלא למי שבאמת קורא עליו תיגר. אני גאה בבחירה שלי במשותפת, ואני חושב שזו לא תהיה הפעם האחרונה שאני אצביע להם.

פוסטים נוספים

כיפת הסלע

מחשבות על סוגיית ירושלים

הסיפור של מדינת ישראל והפלסטינים הוא לא סיפור אהבה, וזו בלשון המעטה כמובן. הפלסטינים תופסים את ישראל כפרויקט קולוניאליסטי שהחל בימי העליה הראשונה והצהרת בלפור,

המשך קריאה
לקריאה נוספת
  • מחשבות על סוגיית ירושליםמחשבות על סוגיית ירושלים
    הסיפור של מדינת ישראל והפלסטינים הוא לא סיפור אהבה, וזו בלשון המעטה כמובן. הפלסטינים תופסים את ישראל כפרויקט קולוניאליסטי שהחל בימי העליה הראשונה והצהרת בלפור, ומנגד הישראלים תופסים את הפלסטינים …
  • זמן ישראל: ימינה לא צריכה להצטרף לממשלה; הממשלה כבר הצטרפה אליהזמן ישראל: ימינה לא צריכה להצטרף לממשלה; הממשלה כבר הצטרפה אליה
    נתניהו מכהן ברציפות כראש ממשלה מאז שנת 2009. מדוע דחוף לו כל כך לספח דווקא עכשיו? נתניהו היה שמח שתחשבו שזה משום שהוא מודאג שטראמפ אולי לא ייבחר שוב לנשיאות …

תגובה אחת

  1. אז השותפות עם אורלי לוי הפריעה לך להצביע א.מ.ת? והתנועה האיסלמית לא הפריעה לך להצביע ל"משותפת'"? אגב, בעקבות הסתת הרב הראשי הספרדי נגד העולים מרטסיה – לא שקלת להצביע כמחאה ל"ישראל ביתנו"? זה הרי ההיגיון של הצבעת המחאה שלך עבור "משותפת"…

בא לכם להגיב?