הכירו את איציק. איציק היה תלמיד מצטיין בתיכון, ועשה חמש יחידות במתמטיקה. איציק גם בא מבית טוב, אז ההורים שלו עזרו לו להתקבל לאחת מהיחידות הטכנולוגיות של חיל המודיעין. לאחר שירות סדיר של שלוש שנים, ועוד כמה שנים שעשה בקבע נוכח דרישתו של צה"ל להחזר ההשקעה הכספית הגדולה שהושקעה בו, השתחרר איציק ומיד נחטף לעבודה על ידי חברת טכנולוגיה מצליחה. איציק הרוויח כבר בהתחלה משכורת מכובדת של קרוב לשלושים אלף שקלים בחודש, ותוך שנים ספורות כבר הרוויח קרוב לארבעים אלף שקלים בחודש. איציק חסך סכום יפה, ובעזרת האופציות הנדיבות שקיבל מעבודתו, איציק הצליח לקנות דירה לו ולזוגתו. 

איציק אחלה בחור; באמת, מגיע לו שייהנה ויחיה ברווחה. אבל מה אם לא כולנו איציק? אם אנחנו לא מצטיינים, מה בעצם מחכה לנו כשנהיה גדולים? בבדיקה שנעשתה על ידי הל"מס ב-2018, פורסם כי 66% מן הישראלים החזיקו בדירה בבעלותם, נתון המשקף מגמת ירידה של כמעט 4% בעשר שנים (ב-1997, כ-70% מהישראלים החזיקו דירה בבעלותם). לעומת זאת, אחוז הישראלים אשר בבעלותם יותר מדירה אחת גדל. כלומר, מעמד הביניים מצטמצם: חלק קטן מתעשרים, חלק גדול יותר הופך לעני מבחינות רבות. 

עם זאת, יש סיבה להניח שקצב העלייה באחוזים של ישראלים אשר אין בבעלותם דירה רק יגדל, נוכח רמת המחירים האסטרונומית אליה הגיע הנדל״ן בישראל (ורק ממשיך לעלות), שהביאו למצב שבו אלמלא תעבדו בהייטק, הסיכוי שתקנו דירה ללא עזרת ההורים שלכם כמעט לא קיים: לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, דירה ממוצעת של 3.5-4 חדרים במחוז המרכז (לא כולל תל אביב), שם נמצאות מרבית המשרות, עולה 1.9 מיליון שקלים. מדיניות בנק ישראל מאפשרת לבנקים לתת משכנתאות במימון של 75% מהנכס. כלומר, אם אתם נולדתם במרכז ורוצים להישאר לחיות באיזור המרכז בדירה משלכם (ואם נניח ונתעלם לרגע מהעלויות האדירות של משכנתא במינוף כה גבוה) אתם תצטרכו לפחות חצי מיליון שקלים רק כדי לקבל משכנתא. אם לא תעבדו בהייטק ואין לכם עזרה מההורים, איך אתם אמורים להגיע לסכום הזה? שכירות ממוצעת לדירת  3 חדרים ברחובות היא כמעט 4,000 שקלים, וזה לא כולל כמובן חשבונות. אם נוסיף ארנונה, חשמל, מים, אינטרנט וכדומה, נגיע ל-5,000 שקלים, נוסיף לזה הוצאות מזון, פירות וירקות; תרצו שיהיה לכם רהיטים בבית? תרצו מצעים? אם אתם משתכרים בערך סביב המשכורת החציונית (בערך 8,000 שקלים כאמור), אתם לא סוגרים את החודש.

יש אפשרות מסוימת לחיסכון, רק אם מדובר במשק בית משותף של בני זוג ללא ילדים, שחיים בצמצום כמה שנים. עם זאת, לא כל האנשים מתחתנים ויוצרים משק בית משותף, ולא כל הזוגות הנשואים מוכנים לחכות 10 שנים כדי לחסוך חצי מיליון שקלים לדירה (בטח כאשר גיל החתונה הממוצע בישראל הוא 27). לכן, המודל הכלכלי הריאלי לרכישת דירה בישראל, הוא שההורים מכניסים את היד לכיס וקונים לילדים שלהם דירה. אם להורים אין כיסים עמוקים, אז לילדים שלהם לא תהיה דירה. אותם ילדים צפויים להעביר את חוסר היכולת הזאת לרכוש נכסים גם לילדים שלהם וכן הלאה. 

לחלק ג'